כשהזמן נעצר: התערוכה שמנסה ללכוד את הרגע שאחרי 7 באוקטובר

מה קורה כשהמצלמה מפסיקה רק לתעד את המציאות ומתחילה לנסות לפרש אותה? זו השאלה שעומדת במרכזה של תערוכה חדשה של הצלם אמיל טבוסוב שתיפתח ב־6 באוקטובר בבאר שבע. 19 עבודות מציגות סצנות מבוימות שנוצרו במיוחד עבור הפרויקט, כאשר בכל אחת מהן מופיע שעון – ובכל פעם הוא מצביע על שעה אחרת.

השעון הוא המוטיב שמחבר בין העבודות ומעניק להן משמעות רחבה יותר. הוא מסמל את הזמן שחולף, אבל גם את הרגעים שבהם נדמה שהזמן נעצר.

בתוך הקונספט של התערוכה, הוא מקבל משמעות ישירה במיוחד ביחס ל־7 באוקטובר – היום שבו המציאות הישראלית השתנתה, והזמן קיבל עבור רבים משמעות של "לפני" ו"אחרי".

התערוכה אינה מבקשת לשחזר את אירועי 7 באוקטובר באופן תיעודי. להפך: במקום לתעד אירוע שכבר התרחש, היוצר בונה את הסיטואציות בעצמו, ממקם את הדמויות והחפצים ומחליט מה ייכנס לפריים. כך הופכת המצלמה מכלי שמתעד את המציאות לכלי שמאפשר להתבונן בה מחדש ולתת לה משמעות.

כל העבודות צולמו בשחור־לבן, כאשר בכל תמונה מופיע פרט אחד בצבע. הניגוד הזה יוצר נקודת חיים בתוך עולם חזותי אפל ומחבר בין זיכרון, כאב ותקווה. כ־30 אנשים השתתפו ביצירת הפרויקט, מגיל שנה וחצי ועד 70, כאשר חלקם לקחו חלק גם בהפקה, באביזרים ובעיצוב הסצנות.

את התערוכה פותח תצלום צבעוני של האמנית ל. טבוסובה, כשהיא מציירת אחת מיצירותיה שעדיין אינה גמורה. השעון בתמונה מורה על 6:28. גם היצירה הסוגרת את התערוכה היא צבעונית, כסמל לתקווה ולהמשך הדרך.

הבחירה לפתוח את התערוכה ב־6 באוקטובר, ערב יום השנה לאירועי 7 באוקטובר, מעניקה למוטיב הזמן משמעות נוספת. רגע לפני שהשנה מציינת שוב את אותו יום ששינה את חייהם של רבים, התערוכה מבקשת לעצור את השעון, להתבונן ברגע ולשאול מה אנחנו בוחרים לזכור – ומה אנחנו בוחרים לראות.