המאבק על דמותו העתידית של הנגב הולך ותופס מקום מרכזי יותר בשיח על ההתיישבות, הקרקע והביטחון. לצד תוכניות שמקודמות בזירה הפוליטית, ובהן יעד להקמת עשרות יישובים חדשים, מתגבש כעת גם גוף מקצועי שינסה להשפיע על מדיניות התכנון עצמה: "המכון לתכנון ציוני", שהושק בחודש האחרון ביוזמת מרכז הבנייה הישראלי.
מאחורי הקמת המכון עומדת תפיסה שלפיה לאחר עשרות שנים שבהן כמעט ולא הוקמו יישובים יהודיים חדשים בנגב ובגליל, ובמקביל צעירים רבים עוזבים יישובים בפריפריה לטובת מרכז הארץ, נדרש שינוי עמוק במדיניות התכנון. במכון מציבים כיעד את חיזוק ההתיישבות היהודית בשני האזורים, יצירת רצפים התיישבותיים, הרחבת יישובים קיימים וחיזוק הערים, לצד קידום פתרונות תכנון, דיור ותשתיות גם עבור האוכלוסייה הערבית.
הסוגיה מקבלת מבחינת יוזמי המהלך משמעות לא רק דמוגרפית אלא גם ביטחונית. בשיחה עם "היום" טען ערן רולס, יו"ר מרכז הבנייה הישראלי וממקימי המכון, כי קיים כיום "רצף טריטוריאלי פלסטיני בין עזה לחברון", וכי בניגוד לתנופת הבנייה של יישובים חדשים ביהודה ושומרון, הנגב והגליל נותרו לדבריו מאחור. תפיסה דומה הופיעה גם בתוכנית הבחירות שהציג לאחרונה יו"ר הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ', שבה התחייבה המפלגה לפעול ליצירת רצפים התיישבותיים ול"ביטול תוכניות היוצרות רצפים טריטוריאליים ערביים".
לפי הנתונים שהוצגו בכנס ההשקה, בלב הגליל שיעור האוכלוסייה היהודית עומד כיום על כ-16% בלבד, ובמכון מזהירים ממגמות דמוגרפיות דומות גם בנגב. במקביל הם מצביעים על תהליך נוסף: צעירים שגדלו בקריית שמונה, צפת, טבריה, עכו, נהריה, באר שבע, דימונה, ירוחם וביישובי המועצות האזוריות מתקשים לעיתים לרכוש קרקע או דירה, למצוא תעסוקה מתאימה ולהישאר במקום שבו גדלו.
לכן אחד היעדים הראשונים של המכון הוא דווקא לעצור את ההגירה השלילית. בין האפשרויות שייבחנו נמצאות מתן עדיפות לבני המקום, חיילים משוחררים, משרתי מילואים ומשפחות צעירות בשיווקי קרקע ודיור, הרחבת אזורי עדיפות לאומית ומתן תמריצים כלכליים. לצד זאת מבקשים במכון לקדם הקמת עשרות יישובים חדשים והרחבה משמעותית של יישובים קיימים.
רולס הסביר כי מבחינתו המהלך נועד להחזיר לשולחן התכנון תפיסות שהיו חלק מרכזי מהמדיניות הישראלית בעבר. "אני רוצה להחזיר את רוחן של בן גוריון, להחזיר את ההתיישבות ואת יישוב הגליל והנגב בכוח יהודי, איכותי וחלוצי ולהקים יישובים", אמר. בהמשך הוסיף: "אנחנו רוצים לייהד את הגליל ואת הנגב, אנחנו רוצים לייצר שם חיים איכותיים".
בכנס ההשקה בתחילת החודש השתתפו אנשי מקצוע מהמגזר הציבורי והפרטי, ראשי רשויות, מתכננים, אדריכלים, אנשי מקרקעין ובכירים לשעבר במערכת הביטחון. בין המשתתפים היו יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית יעקב חגואל, יו"ר מטה התכנון הלאומי לשעבר נתן אלנתן, האלוף במיל’ אליעזר טולדנו, חגי רזניק, לשעבר מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון וכיום ראש מכון ריפמן, ורולס.
כבר במהלך הכנס חולקו המשתתפים לצוותי עבודה. צוותים נפרדים יעסקו בנגב ובגליל, צוות נוסף יפעל בתחום המדיניות והחקיקה ובמקביל מתוכננת הכשרת "שגרירי תכנון ציוני" ובניית עתודה מקצועית של מתכננים ומשפטנים. לפי רולס, אחד היעדים הוא להכשיר אנשי מקצוע שיוכלו בעתיד להשתלב בוועדות התכנון, ברשות מקרקעי ישראל וברשויות המקומיות.
בצוותי הנגב והגליל מתכוונים לעסוק בהסרת חסמי תכנון, הרחבת יישובים קיימים וקידום יישובים חדשים. בצוות המדיניות יבחנו שינויי חקיקה, ובהם הכנסת שיקולי ביטחון לאומי לתהליכי התכנון ושינויים במדיניות הארצית שלדעת אנשי המכון מקשה כיום על הקמת יישובים חדשים.
הקמת המכון מגיעה בתקופה שבה הנושא כבר עבר מהשיח המקצועי אל לב הקמפיין הפוליטי. בסוף אוגוסט הציג סמוטריץ’ את תוכנית מפלגת הציונות הדתית לנגב ולגליל תחת הכותרת "כן. מייהדים!". התוכנית מציבה יעד להבאת מיליון יהודים נוספים לנגב ולגליל, הקמת 40 יישובים חדשים, מהם 20 בנגב ו-20 בגליל, הקמת עשרות חוות והרחבת יישובים קיימים. המפלגה גם הודיעה כי אם תהיה חלק מהממשלה הבאה היא תבקש לקבל לידיה כלים מרכזיים בתחום הקרקע והתכנון, ובהם מינהל התכנון ורשות מקרקעי ישראל.
חלק מהתשתית החוקית לקידום יישובים כבר השתנתה בחודשים האחרונים. ביולי אישרה הכנסת בקריאה שנייה ושלישית את תיקון פקודת המועצות המקומיות, מהלך שהשרה אורית סטרוק כינתה "חוק סטרוק". התיקון מאפשר לשר הפנים, בתנאים שנקבעו בחוק, להקים מסגרת מוניציפלית גם עבור יישוב שטרם אוכלס, וכך להסיר חסם שאפיין במשך שנים הקמת יישובים חדשים שאין אפשרות פשוטה לשייך לרשות קיימת. במקרה של הנגב, לחוק משמעות מיוחדת עבור גוש היישובים המתוכנן באזור שבין מבואות ערד לכביש 25.
למעשה, כבר בנובמבר האחרון פורסם כי שבעה יישובים חדשים המתוכננים בין באר שבע לערד נועדו, בין היתר, ליצור רצף טריטוריאלי יהודי באזור. מדובר בדרור, יתיר, שלהבית, עירית, מרווה, חבצלת הנגב וצבר, כאשר במקביל מקודמים יישובים נוספים ברחבי הנגב.
חגי רזניק, ראש מכון ריפמן ומיוזמי המכון החדש, אמר כי המהלך נולד מתוך העבודה על תוכנית רב־ממדית לנגב וההבנה כי לצד הסדרת ההתיישבות הבדואית נדרש לדבריו "לחדש את הממד של תכנון ציוני במדינת ישראל וההתיישבות היהודית". לדבריו, הבעיות שאותרו בנגב דומות במובנים רבים לקשיים בגליל ובאזורי הגבול, והמטרה היא לייצר כלים למערך התכנון הלאומי ולשנות בהדרגה את מדיניות התכנון.
במכון מדגישים כי הם אינם קוראים לעצירת הפיתוח בחברה הערבית. רולס אמר כי המדינה צריכה במקביל לקדם תוכניות אב, דיור ותשתיות ביישובים הערביים והבדואיים ולהתמודד עם הפשיעה בחברה הערבית. לדבריו, המטרה היא לקדם את ההתיישבות היהודית לצד פתרונות תכנון עבור כלל האוכלוסיות, אך מתוך עמדה שלמדינה צריכה להיות מדיניות יזומה לשמירת רוב יהודי בנגב ובגליל.
מבחינת מקימי המכון, השלב הבא יהיה להפוך את הדיון הזה מתפיסה אידיאולוגית לכלי עבודה: לאתר חסמים פרטניים, לגבש הצעות חקיקה ולהביא אותן לממשלה הבאה, למוסדות התכנון, לרמ"י ולרשויות המקומיות. בכך מתחברים כעת כמה מהלכים שהתפתחו בנפרד בשנים האחרונות - יישובים חדשים שכבר נמצאים בתכנון, שינויי חקיקה להסרת חסמים, תוכניות פוליטיות להגדלת האוכלוסייה היהודית והקמת גוף מקצועי שמטרתו לפעול מתוך מערכת התכנון עצמה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו