"ביתי הוא מבצרי": מעבר מגורים כפוי של קשישים עלול לסכן את חייהם

מעבר דירה כפוי בגיל השלישי אינו רק אירוע מטלטל מבחינה רגשית, אלא עלול להפוך גם לסיכון בריאותי ממשי. מומחים ומחקרים מצביעים על כך שעקירת קשישים מסביבתם המוכרת - בעת פינוי חירום בשל מצב ביטחוני או במסגרת פרויקטים של התחדשות עירונית - עלולה לגרום להחמרה במצבם הנפשי והגופני, ובקבוצות פגיעות במיוחד אף להיות קשורה לעלייה בשיעורי התמותה.

למרות ההבדלים בין שני המצבים, המכנה המשותף הוא אובדן פתאומי של הסביבה המוכרת ושל תחושת השליטה. בפינויי חירום נרשמו מקרי הידרדרות על רקע דחק ומצוקה, ואילו קשישים שנדרשו לעזוב את ביתם בשל התחדשות עירונית דיווחו על חרדה, הפרעות שינה, קשיי ריכוז, כאבי ראש והחמרה של כאבים כרוניים.

כשהבית הוא הרבה יותר מארבעה קירות

ד"ר קסניה מרקוב, מומחית בגריאטריה וברפואה פנימית ומנהלת מחלקה במרכז הרפואי הגריאטרי־שיקומי "שהם", מסבירה כי עבור אנשים מבוגרים הבית הוא עוגן מרכזי בשגרת החיים. הוא קשור לזיכרונות, לעצמאות ולתחושת הביטחון, ולכן ניתוק פתאומי ממנו עלול ליצור עומס נפשי ופיזי משמעותי.

לדבריה, החשש מאובדן עצמאות ושליטה, לצד הקשיים הפיזיים והלוגיסטיים הכרוכים במעבר והפחד להפוך לנטל על בני המשפחה, מובילים קשישים רבים להתנגד לפינוי גם כאשר קיימת סכנה חיצונית.

"במידה ומדובר באדם מבוגר שמצבו הפיזי, הנפשי או הקוגניטיבי מדורדר, הסיכון גדול שבעתיים", היא מזהירה.

מרקוב מצביעה על מחקר שנערך בארה"ב ובחן חולי דמנציה שפונו מבתיהם בזמן סופת הוריקן. המחקר מצא עלייה בתמותה בקרב חולים שפונו למקום מגורים חלופי - תופעה המוכרת בספרות המקצועית כחלק מ"תסמונת טראומת המעבר" (Relocation Stress Syndrome).

לדבריה, המשמעות אינה שיש להימנע מפינוי בכל מצב, אלא שיש לבחון כל מקרה באופן פרטני. "בראש ובראשונה צריך להתחשב ברצונו של הקשיש, אם הוא מביע אותו באופן נחרץ", היא אומרת.

גם התחדשות עירונית עלולה לגבות מחיר

הבעיה אינה מוגבלת למצבי חירום. תמונה דומה עולה גם בקרב בני הגיל השלישי שנדרשים לעזוב את בתיהם במסגרת פרויקטים של התחדשות עירונית.

מחקר שערכו ד"ר דורון מרימס, מנהל המחלקות לתשושי נפש במרכז "שהם", וד"ר טניה בוגוסלבסקי מהפקולטה לרפואה בטכניון, בחן את יחסם של מבוגרים למהלכים מסוג זה ומצא מצוקה משמעותית המשפיעה על מצב הרוח, הבריאות הגופנית ואיכות החיים.

בין התסמינים שעליהם דיווחו קשישים היו מתח וחרדה, הפרעות שינה, קשיי ריכוז, כאבי ראש והחמרה של כאבים כרוניים. הממצאים הובילו את החוקרים להשתמש במונח "סינדרום ההתחדשות העירונית" לתיאור מכלול התופעות.

הסוגיה מורכבת במיוחד משום שבחלק מפרויקטי ההתחדשות קשישים המתנגדים למעבר עלולים להיתפס כמי שמעכבים את המיזם, בעוד שעבורם עצם הדרישה לעזוב את הבית יכולה להיתפס כאיום ממשי על אורח חייהם ועל בריאותם.

לדברי ד"ר מרימס, הביטוי "ביתי הוא מבצרי" מקבל בגיל השלישי משמעות עמוקה במיוחד. הבית אינו רק נכס או מבנה פיזי, אלא חלק מהזהות העצמית של האדם - המקום שבו נשמרים הפרטיות, הביטחון, העצמאות ותחושת ההמשכיות.

כאשר כל אלה עומדים בפני שינוי כפוי, ההשפעה אינה מסתכמת באי־נוחות. אצל אדם מבוגר, ובמיוחד אצל מי שמתמודד עם ירידה קוגניטיבית, מחלות כרוניות או מוגבלות פיזית, הטלטלה עלולה לבוא לידי ביטוי גם בהידרדרות בריאותית.

הדילמה נותרת מורכבת: מצד אחד הצורך להגן על קשישים מפני סכנה פיזית בזמן חירום או לשפר את תנאי מגוריהם במסגרת התחדשות עירונית. מצד שני, המחיר הנפשי והבריאותי שעלול להתלוות לעקירתם מהסביבה שבה חיו לעיתים עשרות שנים.