רוסס בגז והתקשה לראות: הפרט שקלט בן ה-79 והכריע את התיק

מספר המונית שהצליח לקלוט נהג אוטובוס בן 79, רגעים לאחר שרוסס בגז במהלך עימות בכביש, הפך יותר משנתיים לאחר מכן לראיה המרכזית שהובילה להרשעת הנהג התוקף.

למרות הצריבה והקושי לראות, נהג האוטובוס הקריא את המספר בזמן אמת למוקד 100 - פרט שהכריע את התיק גם לנוכח מחדלים בחקירת המשטרה.

על פי כתב האישום המתוקן, האירוע התרחש לפני כשנתיים, בסביבות השעה 22:00, כשנהג הקשיש עבד באוטובוס ציבורי של חברת דן בקו 2. הנאשם נהג במונית, ובשלב מסוים סטה לנתיב נסיעת האוטובוס וגרם לנהג האוטובוס להאט.

נהג המונית עקף את האוטובוס מימין, עצר באופן שחסם את נתיבו, יצא מהמונית וניגש לחלון הנהג שהיה פתוח וריסס לעברו גז. כתוצאה מהתקיפה נגרמו לנהג האוטובוס גירוי ויובש בעין והוא נזקק לטיפול רפואי במיון.

בעדותו תיאר נהג האוטובוס, שהיה בן 79 בזמן האירוע, כיצד הבחין במונית מגיעה מאחוריו "במהירות מטורפת", כשנהגה צופר. לדבריו, לאחר שהמונית עקפה אותו וחסמה את דרכו, יצא הנהג לעבר האוטובוס. נהג האוטובוס אמר לו: "עוד רגע הייתי עושה לך מהמונית גרמושקה", ואז, לדבריו, נהג המונית לקח צעד לאחור, הושיט את ידו ו"התיז לי גז פלפל לפנים, לפנים לצוואר למצח, לגרון".

אלא שגם לאחר שרוסס, הוא התמקד בפרט אחד: מספר המונית. הוא סיפר כי לאחר שנהג המונית חזר לרכבו ונעצר ברמזור אדום, ניסה בכוח לראות את לוחית הרישוי. "אני לא רואה בעיניים כמעט כלום רק אני אומר לעצמי אתה חייב לראות את המספר של המונית זה חיים ומוות", העיד. לדבריו, התקשר למוקד 100 וביקש מהמוקדן לרשום את המספר כל עוד המונית עומדת מולו, ורק לאחר מכן עצם את עיניו. בהמשך פונה לבית החולים.

התביעה ביקשה להרשיע את נהג המונית והסתמכה בעיקר על עדותו של נהג האוטובוס ועל מספר לוחית הרישוי שמסר בזמן אמת למוקד 100. לטענתה, הוא ראה בבירור את מספר המונית, והדיווח המיידי, לצד המסמכים הרפואיים, חיזקו את גרסתו.

עוד טענה התביעה כי שתיקתו של הנאשם בחקירת המשטרה מחזקת את הראיות נגדו, וכי אף שיכול היה לנסות להציג נתונים מאפליקציית הנסיעות שבה השתמש לצורך עבודתו ולהראות היכן היה בזמן התקיפה, הוא לא עשה זאת.

מנגד, נהג המונית כפר במיוחס לו וטען כי כלל לא היה במקום ולא ריסס את נהג האוטובוס. בבית המשפט אמר כי אינו יודע היכן היה באותו יום וכי "יכול להיות שהייתי באשדוד". הוא הסביר כי שמר על זכות השתיקה בחקירה משום שלא חש בטוב, היה עייף ותשוש, וכן בעקבות עצה שקיבל ממכרים שלפיה אם אינו יודע מדוע זומן לחקירה, עדיף שישתוק. עוד טען כי אין ברשותו תרסיס גז פלפל ולא היה לו כזה.

ההגנה ביקשה לזכות אותו מחמת הספק. לטענתה, נהג האוטובוס לא זיהה את הנאשם עצמו אלא מסר את מספר המונית, כאשר תנאי האירוע הקשו על זיהוי מדויק: האירוע התרחש בלילה, היה קצר ומפתיע, ונהג האוטובוס עצמו רוסס בחומר שגרם לצריבה בעיניו.

ההגנה טענה עוד כי ייתכן שנפלה טעות באחת הספרות במספר המונית והצביעה על כך שמספרי רישוי של מוניות עשויים להיות עוקבים. בנוסף נטען למחדלי חקירה, ובראשם אי בדיקת מצלמות עירוניות ואי ביצוע איכון לטלפון של הנאשם.

השופטת כריסטינה חילו אסעד קיבלה את גרסת נהג האוטובוס וקבעה: "אני נותנת אמון מלא בעדות המתלונן". לדבריה, עדותו הייתה עקבית בפרטי הליבה והוא הבין בזמן אמת שמספר המונית עשוי להיות הראיה היחידה שתאפשר לזהות את מי שתקף אותו.

השופטת התרשמה כי אלמלא היה בטוח במספר שראה, לא היה מקריא אותו למשטרה, וציטטה מעדותו: "ראיתי פיזית, פיזית ראיתי את המונית זה לא שלקחתי מהזיכרון".

בית המשפט ייחס משקל גם לשתיקתו של נהג המונית בחקירה ולהימנעותו מהצגת אליבי. השופטת קבעה כי אף שזכות השתיקה היא זכות יסוד, במקרה הזה הימנעותו של הנאשם מלהציג נתונים שיכלו לשפוך אור על מקום הימצאו חיזקה את ראיות התביעה. לדבריה, ניתן היה לבדוק את נתוני נסיעותיו באפליקציית גט טקסי, אך הנאשם לא עשה ניסיון להתחקות אחר מסלולו גם לאחר שהבין במה הוא חשוד. 

לצד זאת, בית המשפט מתח ביקורת על החקירה וקבע כי היו בה שני מחדלים מרכזיים. המשטרה לא ערכה בדיקה רצינית לאיתור מצלמות אבטחה עירוניות או פרטיות שייתכן שתיעדו את האירוע, וגם לא ביקשה צו לקבלת נתוני תקשורת מהטלפון של הנאשם כדי לבדוק את מיקומו בזמן התקיפה. השופטת קבעה כי מדובר בפעולות שהיה בהן כדי לעבות את התשתית הראייתית, אך המחדלים אינם מספיקים כדי להביא לזיכוי. 

בסופו של דבר קבעה השופטת כי מספר המונית שנמסר בזמן אמת, האמון שנתנה בעדותו של נהג האוטובוס והחיזוק שנמצא בשתיקת הנאשם ובהיעדר אליבי מובילים למסקנה כי נהג המונית הוא שביצע את התקיפה. גם האפשרות שהעלה הסנגור שלפיה נהג האוטובוס טעה באחת הספרות הוגדרה כטענה תיאורטית שאינה יוצרת ספק סביר.

בית המשפט קבע עוד כי מאחר שהתקיפה אירעה בזמן שהמתלונן מילא את תפקידו כנהג אוטובוס ועל רקע השימוש בכביש, קבעה השופטת כי היא קשורה באופן הדוק למילוי תפקידו. בתום הכרעת הדין הרשיעה את נהג המונית בעבירה של תקיפת עובד ציבור.