"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

ההפך מממ"ד: איך הפך סוכות לחג של החיים עצמם?

עבור אבותינו בגלות, סוכות היה חג פומבי ורועש מדי, אך כאן בארץ הוא צמח לפסטיבל עליז וירוק • מסתבר שלבחור לצאת החוצה, להתאסף יחד ולחגוג את החיים - זו משימה רצינית לא פחות מחשבון נפש.

0השמעה
משפחת אלפסי ממושב דישון על גבול לבנון בונה סוכה בצאת יום כיפור , אייל מרגולין - ג׳יני
משפחת אלפסי ממושב דישון על גבול לבנון בונה סוכה בצאת יום כיפור | צילום: אייל מרגולין - ג׳יני

מאלף ואחת סיבות סוכות הוא החג האהוב עלי ביותר. אני יודע שאני לא לבד בעניין הזה. עם ישראל, בהכללה, מסמפט את סוכות. ובין אלף ואחת הסיבות אני יכול לשלוף כמה: זה חג ירוק ונעים. הוא ישראלי.

אבותינו בגלות כמעט לא חגגו אותו במלואו. הוא היה פומבי מדי, רועש וירוק מכדי לקיים אותו במגרשי חוץ ובתנאים עוינים. ונראה אתכם עומדים בתנאי המינימום של "הצנעת סממנים יהודיים בחו"ל" כשיש לכם בידיים לולב באורך מטר וחצי.

חקלאי הערבה התיכונה במשלוחים אחרונים של כפות תמרים לטובת סכך לסוכות

רק כאן, בחיינו הישראליים, הוא צמח לפסטיבל עליז של הררי כפות תמרים על גגון המכונית המשפחתית. חוץ מזה, מזג האוויר תמיד מושלם בחג הזה. סוכה, אם חושבים על כך, היא ההפך מממ"ד. ולא פחות חשוב - הוא לא מלחיץ, החג הזה. אין בו שום מאכל שחייבים לאכול. לא מצה ולא ראש של דג. אפילו לא סופגנייה. אתם בסוכה? יופי. תיהנו ממה שעושה לכם טוב, וזאת אפילו מצווה.

אבל יש עוד סיבה שבשלה החג הזה נכנס לי עמוק ללב, והיא קשורה לתהליך ההתבגרות האמונית שכל אדם מאמין עובר מתישהו. תהליך שאמור לפרק פרדיגמות ילדותיות יסודיות ולחשוף אותך לרעיונות שלא היית מוכן להם.

ובקיצור, לעולם לא אשכח את השיעור בישיבת הקיבוץ הדתי, שבו לימדו אותנו כי יום הכיפורים הוא לא השיא של חגי תשרי. סוכות הוא לא ההפוגה הקלילה בעקבות הימים הנוראים. לא ולא. יום הכיפורים הוא הכנה לחג הסוכות. סוכות הוא השיא.

זהו חגם של החיים עצמם, ותפקידה של היהדות אינו להפוך אותנו ל"נזיר מתפלל לדמותו של מלאך" - כמו שכתב אברהם חלפי ב"עטור מצחך" - אלא להכין אותנו לחיים טובים, מלאי טעם ומשמעות.

"מה מכין למה?"

לעולם לא אשכח את השיעור שבו הרב הקשר ז"ל הרעים בקולו, הנובלס הבוערת עדיין בין אצבעותיו המנופפות, והוכיח אותנו על התפיסה הקיטשית כאילו תפילת הנעילה היא השיא. "מה, אתם לא רואים את לוח השנה? מה מכין למה?" הוא האשים אותנו בקיטש דתי. ואנחנו, שבדרך כלל חשבנו כי דווקא רעיונות כמו שמחה וביחד הם הקיטש בהתגלמותו, הצטמררנו קצת. עף לנו הסכך, כמו שאומרים. התבגרות אמונית היא תהליך מצמרר.

והיה גם משהו שלא אהבתי בחג הזה. חבורות של נערים מסוימים היו עוברים בין הסוכות בשכונה וקובעים מי בנה סוכה כשרה ולמי יצאה אחת פסולה על כל הראש. הם היו עוברים אצלנו מצוידים במכשירי מדידה ובשפע של עין רעה, אבל אפילו הם לא הצליחו להרוס את החג.

יש כאלה שחוזרים ומספרים לנו עד היום שערכים כמו שמחה וביחד הם לא משהו רציני. נו, באמת, הם אומרים. פולקלור. אני מניח שבצעירותם הם היו חלק מחבורות פוסלי הסוכות.

עם הזמן, ועם ההתבגרות האמונית שכולנו מוזמנים לעבור, אנחנו הולכים ומבינים כמה עמוקה הפשטות הזאת, וכמה זה לא מובן מאליו לבחור להיפגש. לשמוח להיפגש. להתעקש ממש.

סוכות הוא בדיוק מה שישראל צריכה. לכן היא עסוקה היום.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר