יואב שקרון ראה את אביו נרצח מול עיניו: ״אני מפחד לצאת״

בערב יום הכיפורים נסע יואב שקרון, נער בן 16, עם אביו נתנאל שקרון, בן ואב לשישה מעלי זהב, לטבול במעיין עין ריא הסמוך לנווה צוף. כששבו לרכב, מחבל פתח לעברם באש. נתנאל נרצח, ויואב לא נפגע.

לפי עדותו של יואב בהלוויה, ברגעי הפיגוע אביו צעק לעברו לברוח וכך הציל את חייו. מעל קברו אמר לו: ״תודה רבה שהצלת לי את החיים״.

אלא שבין הפיגוע להלוויה עברו על יואב כמה שעות קשות. לאחר הירי הוא הועבר לבית בנווה צוף, עד שבני משפחתו יוכלו להגיע אליו ויוחלט כיצד להמשיך ללוות אותו.

באותו זמן הגיע למקום אלחי ברטוב, ‏לוחם ביחידת התערבות מהירה ופסיכולוג מטעם המשפחה אחת העוסקת במתן מענה למשפחת שכולות.
כשהבין שיואב נותר בבית כשהוא נסער וללא בני משפחתו לצדו, החליט להישאר איתו.

״היה לי רגע שבו שאלתי את עצמי איפה אין לי תחליף״, סיפר ברטוב. ״הבנתי שיש מספיק אנשים שיכולים להמשיך לטפל במה שקורה מסביב, אבל ליד יואב, ברגע הזה, לא היה מישהו אחר שיכול לעשות את מה שאני יכול לעשות״.

ברטוב לא ניסה לדובב אותו או לפתור את מה שאי אפשר היה לפתור. לדבריו, הוא בעיקר נשאר לידו וניסה להעניק לו תחושת ביטחון אחרי האירוע שחווה. בשלב מסוים היה צריך לצאת מהבית. יואב אמר לו: ״אני מפחד לצאת״.

ברטוב הושיט לו יד, והשניים יצאו יחד לעבר הרכב. אלא שגם שם החרדה לא נעלמה. במקום למהר לנסוע, הם נשארו לשבת ברכב בשקט עד שיואב נרגע מעט.

״הפעם הייתי שם בדרך אחרת״, סיפר ברטוב. ״לא כדי לפתור משהו, אלא פשוט כדי להיות ליד ילד שעובר את הרגע הכי קשה בחיים שלו. לפעמים זה הדבר הכי חשוב שאפשר לעשות״.

כמה שעות לאחר מכן נכנס יום הכיפורים. המחבל, פעיל חמאס מהכפר בידו, שנמלט מהזירה לאחר הירי, נלכד כעבור כשלוש שעות של מצוד.

״ליום כיפור נכנסתי עם הרבה כאב״, ברטוב סיכם. ״אבל עם תודה ענקית על הזכות לעבוד במקום ועם אנשים שעסוקים בלהיות שם ברגעים הכי קשים בשביל מי שצריך, ועל היכולת לעשות טוב אל מול המעשים הכי נוראיים״.