בין האב שטבל עם בנו לרוצח: הטוב והרע ביום של חשבון נפש

אבינו מלכנו, עשה למען באי באש ובמים על קידוש שמך.

יש מי שבא לטבול במים ויש מי שבא באש. יש מי שליבו מלא אהבה ויש מי שמפעפע שנאה. יש טהור ויש טמא. יש צדיק ויש רשע. גם בעולם כזה של פוסט מודרנה, של נרטיבים, של עיוות מציאות, נדע כי יש טוב ורע. ונדע שלמרות כל רעשי הרקע, על הטוב יש לשמור ואת הרע להשמיד.

יש טוב ורע, והטוב נראה כמו אבא שלוקח את הבן שלו לטבול במעין לפני יום הדין והרע נראה כמו מי שרוצח את האב לעיני בנו. אבינו מלכנו, נקום לעינינו דם עבדיך השפוך. עבדך הטהור, שהיה טהור עוד לפני שטבל, כי בא מאהבה, מופז באור הסתיו, רחוץ מחשבון נפש, עם בנו הקטן. המפגש עם החושך לא יכול להיות קיצוני יותר.

והדרך שלנו בהירה ופשוטה, דרך אהבה ושלום, דרך נטיעות ומים, דרך בנייה וחיים. זוהי דרך שאין לה קץ, גם אם יש כאלה מתוכנו ומחוצה לנו שרוצים שהיא תסתיים במצוק תלול, ושכל הסיפור הזה יגמר כבר.

זְכֹר לָנוּ בְּרִית אָבוֹת. כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָ וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאֶף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאֶף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר: כי הברית הזאת לא שווה בלי הארץ, כי אנחנו ולא גידול על מצע מנותק, יש לנו שורשים והם מעמיקים באדמה הזאת.

ובעיקר בדור הזה, שהילדים שלנו חופרים בורות ומשפצים מעניינות ואוהבים את הארץ הזאת ברגליים, הברית הזאת צוברת שכבות גיאולוגיות של אהבה. והיא טהורה למרות הכל.

והאהבה הזאת תנצח: את מחיאות הכפיים מנסרות האזניים של אלו המריעים למהרסנו ומחריבנו שממנו יצאו, לרוצחים שממשיכים לנסות לרמוס את כל מה שטהור ואמיתי. וגם אם ארוכה הדרך ולפעמים, כמו היום, גם קורעת לב לגזרים, הטוב יגבר על הרוע, ועושה השלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל.