אחרי שלוש שנים של מלחמה ופילוג: הגיע הזמן ל"ריסטארט" ישראלי

מה לא היה לנו כאן, מיום הכיפורים שעבר עד יום הכיפורים הזה. מה לא השתנה בנו מאז יום הכיפורים של תחילת אוקטובר 2023, ואילו שינויים יתחוללו בעולמו של כל אחד מאיתנו מיום הכיפורים הזה עד יום הכיפורים 2027 הבא עלינו לטובה, הלוואי לטובה.

בתוך כל הגלים והמשברים העוברים עלינו – חורבן חברתי, כמעט חורבן המדינה – בתוך הדרך שעודנה נפקחת לאורך, מוצעת לנו הערב הזדמנות לבטל את כל נדרינו, להשתחרר מהקיבעונות שלנו, לעשות לעצמנו ריסטארט ולפתוח לוח חלק.

והרי בשלוש השנים האחרונות נאלצנו לגלות כמה עלובות וחלולות הן אפילו מילים בצורות כגון "הגנה", "היערכות" ו"ביטחון". חשבנו שאנחנו מכירים אותן, התרגלנו להישען עליהן כמו על סלעי בראשית שתמיד היו שם ותמיד יהיו, ואז הן קרסו והתפוררו לנגד עינינו הנדהמות. יחד איתן פשטו את צורותיהן עוד מילים בסיסיות לכאורה כגון "גבורה", "ניצחון" ו"בית", ונראה שעוד ייקח לנו זמן לברר על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על כל אחת מהן. 

"כל הנדרים, האיסורים, השְׁבועות, החרמות והכינויים שנָדַרנו, שהחרמנו ושאסרנו על עצמנו מיום הכיפורים שעבר ועד ליום הכיפורים הזה, ומיום הכיפורים הזה ועד ליום הכיפורים הבא עלינו לטובה, בכולם חזרנו בנו, יהיו כולם מותרים, מחולים, בטלים ומבוטלים, לא שרירים ולא קיימים" (תפילת כל נדרי). 

אפילו מילים טיטאניות כמו "ימין" ו"שמאל", שהחזיקו את הפוליטיקה הישראלית וכלכלו אותה לאורך עשורים שלמים, הלכו ונחלשו עוד לפני אוקטובר 2023, ובשלוש השנים האחרונות התפוגגו והתבטלו. התרגלנו להגדיר בהן את עצמנו ואת הזולת, אבל האם נתניהו הוא באמת "ימין" ואיזנקוט באמת "שמאל"?

לפוליטיקאים, במיוחד לקראת בחירות, משתלם כמובן לנפנף במושגים פגי תוקף מהסוג הזה, להפחיד מצביעים מסוימים ממפלצת "השמאל" ומצביעים מסוימים אחרים ממלתעות "הימין".

הציבור הישראלי, לעומת זאת, כבר ראה כמה דברים, הבין את המציאות החדשה וקלט מי נגד מי: אין מפלגה ציונית שאינה דוגלת כיום ביוזמה ובהכרעה כלפי אויבינו הקמים עלינו לכלותנו, והאויב המסוכן ביותר שלנו הוא־הוא הקיטוב השורף אותנו מבפנים. שום מדיניות, ראויה ומצוינת ככל שתהיה, לא תציל אותנו אם הממשלה שתנסה ליישם אותה תעשה זאת על אפו ועל חמתו של חצי עם.

סחף של עלבונות ונדרים

בעבר הכברנו בוויכוחים על חלום "השלום" במזרח התיכון ועל הדרך הנכונה והבטוחה לחתור להגשמתו, ואילו כיום אנו עסוקים בהישרדות, והמילה "השלום" מאופסנת – כולל ה"א הידיעה כמובן – עמוק בארכיון הישראלי הקולקטיבי. גם המילים "דתי" ו"חילוני" מועמדות היום לביטול, לאכזבתם של הפוליטיקאים שעדיין מנסים להפיק מהן רווח.

שלוש השנים הקשות הללו האיצו והעצימו תהליכי "התחזקות" שרחשו מתחת לפני השטח עוד קודם לכן, ודומה שהדור הישראלי החדש הולך ונעשה פחות "דתי" או "חילוני", ויותר יהודי. נראה כי המחלוקת העיקרית כרגע איננה בין שומרי מצוות לשומרי מצוות אחרות – אלא בין מי שמבינים שהמצווה הדחופה ביותר כרגע היא מצוות ההשתתפות במלחמה על עצם חיינו, למי שמתנהגים כאילו כל זה אינו נוגע לקצה מגבעתם.          

סערת הבחירות מביאה איתה סחף עכור של עלבונות ושל נדרים, של חרמות ושל שְׁבועות. אבל הערב יעשה כל אחד מאיתנו ריסטארט: ימחק אפליקציות מיותרות, יכבה את המערכת, יוציא את שקע החשמל מתוך התקע וימתין זמן־מה לפני שיתחבר מחדש. על דעת המקום ועל דעת הקהל אולי נזכה, מיום הכיפורים הזה עד יום הכיפורים הבא עלינו לטובה, להשתחרר מהמילים הרעות ולהתיר לעצמנו להתפלל אפילו עם מי שהתרגלנו להגדיר אותם כ"עבריינים".