תינוקות בכלובים ו"התקווה" של קולדפליי: יש סיבה שאנחנו נמשכים לפייק ניוז

האם ראש הממשלה בנימין נתניהו קיבל התרעה מאיחוד האמירויות לפני 7 באוקטובר? האם השתמש צה"ל בבינה מלאכותית בתהליכי בחירת מטרות בעזה, כפי שנטען בסרט התיעודי "נז״א"? והאם קולדפליי שרה "התקווה"? השאלות האלה נמצאות בלב השיח הציבורי, והן ממחישות כיצד עצם השאלה מהי עובדה הופכת לזירת מאבק. הסוגיה חשובה במיוחד בתקופת בחירות, שבה מידע כוזב נטמע בסיפורים על אחריות, אשמה, סכנה וביטחון. 

מחקר אקדמי חדש, שהתקבל לפרסום בכתב העת הבינלאומי Media, War & Conflict, מצא כי מידע כוזב בזמן מלחמה אינו סתם אוסף מקרי של שקרים או ניסיונות הטעיה. החוקרים ניתחו 163 פריטי פייק ניוז מאומתים ממאגר FakeReporter שהופצו בחודשים הראשונים לאחר טבח 7 באוקטובר, וגילו שישה דפוסים נרטיביים חוזרים הממלאים תפקידים פסיכולוגיים וחברתיים עמוקים יותר עבור הציבור השרוי באי-ודאות. את המחקר ערכו ד"ר ענת תודר אלון וד"ר אלירן סולודוחה מבית הספר למנהל עסקים במרכז האקדמי פרס, יחד עם ד"ר גיתית בר-און, סמנכ"לית פייק ריפורטר (FakeReporter), יוזמה אזרחית העוסקת באיתור, תיעוד והפרכה של מידע כוזב ומטעה ברשת.

לדברי החוקרים, הדפוסים החוזרים שהם איתרו במחקר מתחברים לשאלות בסיסיות שעולות בתקופות כאלה: "מה בעצם קרה כאן? ממה צריך לפחד? במה אפשר להיאחז? מי אנחנו ומי הם? מה צריך לעשות? ובמי אפשר לבטוח?".

לדברי ד"ר אלירן סולודוחה, ראש תחום חקר יזמות, ממובילי מכון ,IREES מרצה בכיר וחבר סגל במחלקה למנהל עסקים במרכז האקדמי פרס, ההבחנה הזאת חשובה משום ש"פייק ניוז אינו מופיע בחלל ריק. הוא משתלב בשאלות שהופכות דחופות במיוחד בזמן משבר. לכן, כדי להבין מידע כוזב, לא מספיק לשאול אם הטענה נכונה או שקרית. חשוב להבין גם איזה סיפור עומד מאחורי הטענה ולאילו שאלות הוא מציע תשובה"

חלק מהסיפורים שנבדקו במחקר הציעו הסבר פשוט למציאות מורכבת וניסו לענות על השאלה "איך זה קרה?". כך הופצו טענות שלפיהן הכישלון בהגנה על גבול ישראל נבע מבגידה מתוך הממשלה או הצבא, סיפורים על ישראלים ששיתפו פעולה בחשאי עם אנשי חמאס, וטענה שלפיה מצרים סייעה לחמאס בפעילותו נגד ישראל. סיפורים אחרים שנבדקו במחקר מילאו תפקיד שונה: הם העצימו את הדרמה, הזעזוע והפחד. בין הדוגמאות שנמצאו במחקר היה הסיפור הכוזב על תינוקות ישראלים שהוחזקו בכלוב בעזה.

לא רק כעס או פחד

בניגוד לתפיסה של רבים, לדברי החוקרים, פייק ניוז בזמן משבר לא תמיד מאיים. לפעמים הוא דווקא מציע נחמה, תקווה או מפלט רגעי מן המציאות. במחקר נמצאו סיפורים על סימן בעל משמעות רוחנית שהופיע בשמיים מעל עזה ועל שולחנות חג וספרי קודש שנותרו ללא פגע בתוך ההרס. סיפורים אחרים תיארו גילויי סולידריות בינלאומית, ובהם הסיפור על נזירים שהתפללו לשלום בישראל והסיפור שלפיו להקת קולדפליי שרה את "התקווה" במהלך הופעה - כולם כזכור התבררו כלא נכונים.

מבין ששת הדפוסים הנרטיביים, חיזוק הזהות היה הבולט ביותר. כאן הופיעו סיפורים שהתלבשו על מחלוקות פוליטיות וחברתיות קיימות וחידדו את הגבול בין "אנחנו" ל"הם". בין היתר הופצו סיפורים כוזבים שהאשימו אנשים וארגונים המזוהים עם השמאל בסיוע לחמאס. סיפורים אחרים השתמשו באירועי המלחמה כדי לחזק עמדות פוליטיות ואידיאולוגיות קיימות. נרטיבים הקשורים לזהות נותרו בולטים לאורך כל החודשים שנבחנו במחקר.

דפוס נוסף כלל סיפורי כזב שלא הסתפקו בתיאור המציאות, אלא גם סיפקו הנחיות לאנשים. חלקם הזהירו אנשים שלא להגיע לשכונות או לאזורים מסוימים בגלל איומים שלא היו קיימים, ואחרים הציעו אמצעי הגנה מאולתרים שהתבססו על מידע מטעה. לצד אזהרות ביטחוניות הופיעו גם קריאות לפעולה אזרחית: בקשות דחופות לכאורה למתנדבים, קריאות לתרומות וקריאות להחרים חברות על בסיס טענות פוליטיות כוזבות.

לבסוף, חלק מהסיפורים עסקו בשאלה במי אפשר לבטוח ובמי לא. נרטיבים כאלה הציגו את הממשלה ורשויות המדינה כמי שמסתירות מידע, פועלות מתוך אינטרסים נסתרים או מנצלות את המשבר לצרכים פוליטיים. אחרים תקפו את התקשורת וטענו לקשרים חשאיים בין עיתונאים לגורמים פוליטיים, או הציגו סרטוני נפגעים כמבוימים. במקרים האלה, מוקד הסיפור הכוזב אינו רק מה קרה, אלא האם אפשר בכלל לסמוך על המוסדות שאמורים לספק לנו מידע על המציאות.

ד"ר גיתית בר-און, סמנ"כלית פייק ריפורטר (FakeReporter), אומרת כי אחד הדברים שבלטו בניתוח הוא שהפייק ניוז השתנה יחד עם התפתחות המשבר. לדבריה, בתחילת המלחמה בלטו יותר סיפורים שניסו להסביר מה קרה או העצימו פחד ואיום, בעוד שסיפורים הקשורים לזהות ולאמון במוסדות המשיכו להופיע גם בהמשך.

המחקר בחן פייק ניוז בהקשר של מלחמה, אבל דרך ההתבוננות שהוא מציע רלוונטית גם למצבים אחרים של משבר ואי ודאות, ובמיוחד לתקופת בחירות. לדברי ד"ר ענת תודר אלון, סגנית ראש החוג למנהל עסקים במרכז האקדמי פרס, ככל שמערכת הבחירות מתקרבת, שאלות הנוגעות ל-7 באוקטובר, לניהול המלחמה, לאחריות הדרג המדיני והצבאי ולאמינותם של מוסדות ואישים נעשות חלק מרכזי מהשיח הציבורי. דווקא בתקופה כזאת כדאי לשאול לא רק מה מספרים לנו, אלא גם איזה סיפור עומד מאחורי הטענה ולאיזו שאלה הוא מציע תשובה.

לכן, לצד השאלה המתבקשת "האם זה נכון?", המסקנה של החוקרים היא שנדרש  לשאול גם: "איזה סיפור מנסים לספר לי כאן? ממה מבקשים ממני לפחד? במה מציעים לי להיאחז? מי מוצג כ"אנחנו" ומי כ"הם"? במי מבקשים ממני לבטוח, ומה מציעים לי לעשות?". החוקרים סיכמו ואמרו כי "בתקופה של משבר, ובוודאי בפתח מערכת בחירות, המאבק אינו רק על העובדות. הוא גם על הסיפור שדרכו אנחנו מקבלים אותן".