פרידה מאחת מאחרונות דור הנפילים: רחל רבין-יעקב, ממקימות קיבוץ מנרה ואחותו הצעירה של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין זכרו לברכה, הלכה היום (שישי) לעולמה בגיל 101. רחל נולדה בתל אביב בשנת 1925 לרוזה כהן, פעילה ציבורית שנודעה בכינוי "רוזה האדומה", ולנחמיה רבין, עובד חברת החשמל.
את חינוכה ספגה בבית החינוך לילדי עובדים א' בתל אביב תחת שרביטו של המחנך אליעזר שמאלי, ובהמשך למדה בתיכון המחוזי בגבעת השלושה. כבר מגיל צעיר בחרה במסלול של הגשמה חלוצית.
עם סיום לימודיה בשנת 1942, יצאה עם גרעין "הנוער העובד" להכשרה בצפון. שנה לאחר מכן, כשהיא בת 18 בלבד, עלתה יחד עם חבריה להקים את קיבוץ מנרה, שהיה היישוב היהודי הראשון בהרי נפתלי.
במסגרת מיזם "דור לדור" שיתפה בעבר רחל את זיכרונותיה מאותם ימים ראשונים של בניית היישוב. "עלינו בקבוצה קטנה מאוד. ההר היה קירח ושומם - בלי עצים, בלי דרכים, בלי מים", סיפרה.
הנשיא ספד: "כאבה את הירצחו של אחיה יצחק"
נשיא המדינה יצחק הרצוג ספד היום לרחל רבין-יעקב, אחותו של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, שהלכה לעולמה. הרצוג הגדיר את רבין, ממקימות קיבוץ מנרה ואשת חינוך, כ"מופת של עשייה חינוכית וציבורית". הנשיא ציין כי הייתה לוחמת בתש"ח שהגנה על הקיבוץ, והוסיף: "אני יודע כמה כאבה את הירצחו של אחיה יצחק, ולצד זאת בחרה להמשיך ולדבוק בעשייה למען הכלל".
הצטערתי לשמוע על פטירתה בשיבה טובה של רחל רבין יעקב היקרה, מי שמסע חייה הארוך והמרשים היה מופת של עשייה חינוכית וציבורית.
יותר משמונים שנה חלפו מאז נמנתה רחל על גרעין החלוצים והחלוצות שנאחז באדמת הטרשים על הר מבודד והקים את קיבוץ מנרה. במלחמת העצמאות בתש״ח הייתה רחל בעצמה לוחמת,…
— יצחק הרצוג Isaac Herzog (@Isaac_Herzog) September 11, 2026
חברת קיבוץ עד היום האחרון
במנרה, הקיבוץ שבו נשארה חברה במשך למעלה מ-80 שנה ועד ליומה האחרון, מילאה שורת תפקידים מגוונים. בין היתר שימשה כמחנכת, כמזכירה וכחברת הנהלה פעילה.
עם פרוץ מלחמת העצמאות, מצא עצמו הקיבוץ הצעיר, המשיק לגבול לבנון, נתון לצליפות בלתי פוסקות של צבא קאוקג'י. בעוד מרבית האימהות והילדים פונו לכפר גלעדי, רחל בחרה להישאר על ההר.
היא עברה הכשרה אינטנסיבית וקצרה ותפקדה כאלחוטנית וכחובשת, שהגנה על היישוב וטיפלה בפצועים שלא ניתן היה לפנות. לימים שיתפה רחל סגירת מעגל מרגשת מאותם ימי קרב.
"קבוצת לוחמים יצאה לפעולה בכפר הערבי הונין", שחזרה רחל. "הגיעו שני פצועים, אחד נורה ליד העין ואחד ברגל".
היא המשיכה ותיארה את הפגישה המפתיעה כעבור זמן רב: "לאחר מספר חודשים, נסעתי באוטובוס בתל אביב. ראיתי מישהו שהיה מוכר לי, ושמתי לב לצלקת ליד העין שלו".
"שאלתי אם הוא נפצע במנרה והוא לא הבין איך אני יודעת", סיפרה רחל. "סיפרתי לו בהתרגשות שאני זו שטיפלה בו".
חיים של חינוך ושכול
לאורך עשרות שנים הקדישה רבין-יעקב את חייה למערכת החינוך בישראל. היא הייתה המורה של הכיתה הראשונה במנרה, ונמנתה עם מקימי בית הספר האזורי "הר וגיא" בקיבוץ דפנה.
בשנות השמונים שימשה כמרכזת הפיקוח באגף לחינוך התיישבותי במשרד החינוך, ובהמשך כיהנה כיושבת ראש עמותת המכללות האקדמיות לחינוך "אורנים" ו"סמינר הקיבוצים". על פועלה הענף זכתה לשלל פרסים והוקרות, ואף הומלצה ב-2017 על ידי התנועה הקיבוצית לקבלת פרס ישראל.
גם הזירה הפוליטית לא הייתה זרה לה, ובשנות החמישים והשישים הייתה חברת מרכז מפלגת "אחדות העבודה - פועלי ציון". היא אף הוצבה ברשימות המפלגה והמערך בבחירות לכנסת באותן שנים.
בהפוגה הראשונה של מלחמת העצמאות נישאה רחל לרפי יעקב, שהלך לעולמו בשנת 2012. לשניים נולדו שלושה ילדים, ובנוסף הם אימצו לביתם את בנימין (בינייה) ג'דידי, אשר לימים נפל בקרבות מלחמת יום הכיפורים.
ממש החודש, ספטמבר 2026, יצא לאור ספר ביוגרפי שכתבה עליה נכדתה, מיה ולנטיין. כשנשאלה בעבר על דבקותה העמוקה בקיבוץ מנרה לאורך עשרות שנים, השיבה רחל בפשטות אופיינית את שהדריך אותה כל חייה.
"מעולם לא חשבתי לעזוב", סיכמה אז רחל רבין-יעקב זכרונה לברכה. "האהבה למקום והציונות הובילו אותי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו