בין הלייקים לפיצוצים: המציאות של בן גביר מול המציאות של ישראל

איתמר בן גביר חי ברשתות החברתיות, מהמציאות הוא התנתק מזמן. כבר מראשית הקדנציה שלו היה ברור שבן גביר כאן בשביל התקשורת, לא בשביל העמל היומיומי. כמות הסרטונים שמסקרים את הפעילות שלו היא חסרת תקדים גם בעידן הנוכחי. אפשר להבין, הוא נבחר על גבי הרשתות החברתיות כאשר פנה במסרים חדים ומהירים לצעירים שהצביעו בפעם הראשונה.

ארבע שנים שהוא משמש כשר לביטחון לאומי, הסרטונים שלו היום יותר מצחיקים מהעונות האחרונות של "בובה של לילה". הוא מבטיח להילחם בפשע וקריית חיים רועדת, רכבים התפוצצו בחולון ויפו, נער בן 16 נרצח במכולת שבה עבד, את זה לא תראו בסרטונים של בן גביר, את זה תראו בחדשות של שמונה בערב.

היום נוספה עוד זירה. עוד מכונית התפוצצה, הפעם בקריית חיים. עוד אדם נהרג בפיצוץ, עבריין המזוהה עם משפחת חרירי. עוד כביש נסגר, עוד כוחות הצלה, עוד חוקרי מז"פ, עוד תושבים מבוהלים ששואלים את עצמם מי הבא בתור.

במקום שבו הציבור מצפה לשמוע כיצד המדינה מחזירה לעצמה את השליטה, הוא מקבל עוד סרטון של בן גביר מחייך, כי הוא חי במציאות מדומה.

רק לפני ימים ספורים העלה השר סרטון שבו לעג לארגוני הפשיעה של בכרי, ג'רושי וחרירי ואמר שהם "מרטיבים כמו תינוקות". אלא שבמלחמה בפשיעה המאורגנת לא מנצחים באמצעות הרשתות החברתיות. ארגוני פשיעה אינם מודדים את הצלחתם לפי מספר הצפיות בטיקטוק או באינסטגרם. הם מודדים אותה לפי היכולת שלהם להוציא לפועל עוד חיסול, עוד מטען, עוד ירי, ולהיעלם לפני שהמשטרה מגיעה.

הבעיה אינה עצם העלאת הסרטונים. שר רשאי להסביר את מדיניותו לציבור. הבעיה מתחילה כשהמציאות בשטח מספרת סיפור אחר לחלוטין. בזמן שהשר מציג ניצחון, הרחובות מציגים הסלמה. בזמן שהציבור שומע פופוליזם, הוא גם שומע פיצוצים. ובזמן שמובטחת הרתעה, נדמה שארגוני הפשיעה ממשיכים לפעול בביטחון מדאיג.

הציבור אינו מצפה מהשר למנוע כל רצח. זו ציפייה לא מציאותית. אבל הוא בהחלט מצפה לראות שינוי במגמה. לראות ירידה במספר החיסולים, ירידה בשימוש במטעני חבלה, תחושה שהמדינה היא זו שמכתיבה את סדר היום ולא העבריינים. כאשר בתוך זמן קצר חוזרים פיצוצי הרכבים לרחובות, קשה לטעון שהמצב נמצא בשליטה.

בסופו של דבר, שר לביטחון לאומי אינו נבחן לפי מספר הסרטונים שהעלה או מספר הלייקים שקיבל. הוא נבחן לפי מה שקורה ברחובות ישראל. ואם הרחובות ממשיכים להתמלא בזירות רצח, במטעני חבלה ובחשש של אזרחים תמימים להיקלע במקרה לפיצוץ הבא, זה מה שעל הציבור לזכור כשיילך לקלפי בעוד כמה חודשים, כי בסופו של יום, את הביטחון האישי מודדים בשאלה פשוטה אחת: האם אזרח יכול לצאת מהבית ולהאמין שהוא יחזור אליו בשלום.