"רוצים שהילדים ידברו עברית בלי מבטא זר": אלפי עולים מצפון אמריקה יגיעו לישראל עד ספטמבר

למרות המצב הביטחוני המתוח, גם השנה נרשמת היענות גבוהה מצד יהודי צפון אמריקה לעלות לישראל. לאחרונה התקיימו אירועי עלייה חגיגיים בניו ג'רזי ובטורונטו, לקראת פתיחת עונת העלייה של קיץ 2026. באירועים השתתפו מאות עולים לעתיד הנערכים למעבר למגורים במדינת ישראל בזמן הקרוב.

באירוע שהתקיים בניו ג'רזי השתתפו כ־450 יהודים, רובם בני הציונות הדתית, בעיקר משפחות עם ילדים קטנים הנערכות להעתיק את מקום מגוריהן לישראל. אחריו התקיים אירוע עלייה נוסף בטורונטו שבקנדה, בהשתתפות יותר מ־200 עולים לעתיד. האירועים התקיימו על ידי ארגון "נפש בנפש", בשיתוף משרד העלייה והקליטה, הסוכנות היהודית, קק"ל וג'ואיש נשיונל פאנד ארה"ב.

בין האורחים באירועים היו מנכ"לית משרד העלייה והקליטה דגנית סנקר־לנגה, מנכ"ל משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יוחנן מאלי, מנכ"ל משרד העבודה רובי שמש ומנהל היחידה לעלייה ושילוב בסוכנות היהודית ערן ברקוביץ'. לצידם נכחו מייסדי "נפש בנפש", הרב יהושע פס וטוני גלברט, שנפגשו עם המשפחות והעולים לקראת המעבר לישראל.

מגיעים גם לנגב ולגליל

חודשי הקיץ נחשבים באופן עקבי לאחת התקופות העמוסות ביותר בשנה בתחום העלייה מצפון אמריקה. על פי נתוני "נפש בנפש", כ־2,300 עולים, מתוכם כ־500 משפחות, צפויים להגיע לישראל בין החודשים יוני לספטמבר ב־47 טיסות קבוצתיות שייצאו ממוקדים מרכזיים ברחבי ארה"ב.

צוותי "נפש בנפש", משרד העלייה והקליטה והסוכנות היהודית מלווים את העולים לאורך כל תהליך העלייה והקליטה, החל משלב ההיערכות ועד הגעתם לישראל. עם נחיתתם צפויים העולים החדשים להשתקע בערים שונות ברחבי הארץ, ובהן ירושלים, תל אביב-יפו, בית שמש, רעננה, מודיעין-מכבים-רעות וחיפה, לצד יישובים נוספים בצפון ובדרום הארץ, כחלק מתוכנית "זינוק בעלייה" - מיזם משותף של "נפש בנפש" וקק"ל לעידוד עליית עולים לנגב ולגליל.

אירועי העלייה שימשו יריית פתיחה לעונת עלייה שצפויה להיות אינטנסיבית ומשמעותית במיוחד. המשתתפים זכו להכיר עולים נוספים ונהנו מהופעה מוזיקלית ומפעילויות קהילתיות, לצד הזדמנות להיפגש עם יועצי עלייה של "נפש בנפש", וקיבלו מידע פרקטי שנועד לסייע להם בהיערכותם לחיים החדשים ולנחיתה רכה בישראל.

בין העולים החדשים שפגשנו בניו ג'רזי מצאנו גם את משפחת ליכטנשטיין - אבי בן ה־39, רעייתו קייטי בת ה־38, ושלושת ילדיהם בני 5.5, 3.5 וחצי שנה. המשפחה צפויה לעלות ארצה בקיץ הקרוב.

"אנחנו עולים לישראל כי אין מקום אחר בעולם שבו אנו רוצים לגדל את הילדים שלנו", מציין אבי. "אני נולדתי בניו יורק, מתגורר במנהטן. הבת שלנו עולה בשנה הבאה לכיתה א'. הילדים שלנו עדיין קטנים. אני רוצה שהם יהיו ישראלים. אנחנו רוצים שהם ידברו עברית בלי מבטא, ושיתגייסו לצבא", ציין. "לנו יהיה מורכב להיות מהגרים, אבל הילדים שלנו יכולים להיות ישראלים".

אבי מציין כי תמיד רצה לעלות לישראל. "אחרי התיכון למדתי בישיבה בבית שמש, ואחר כך בישיבה בניו יורק. הגוף שלי היה בניו יורק והלב בישראל. אנחנו לא בורחים מאמריקה, אלא רצים לישראל".

על השאלה לגבי חשש להיות יהודי בארה"ב הוא אומר: "באמריקה שואלים אנשים אם הם אנטי־ישראלים כדי לדעת אם הם הולכים לפגוע בבת שלי. בישראל האיום הוא חיצוני. חודש אחרי 7 באוקטובר הגעתי לישראל. הלכתי בתל אביב, ואף פעם לא הרגשתי בטוח יותר בחיי. לא חששתי שישדדו אותי או שידקרו אותי".

משפחת ליכטנשטיין צפויה לעבור לצפון הישן בתל אביב, שם יש קהילה דתית־לאומית. "הילדים שלי יתרגלו. אני רוצה שהם יתגייסו לצבא. אשתי קצת חוששת מזה, היא דואגת לבן שלנו".

"קשר חזק לישראל"

בין העולים החדשים מצאנו גם את משפחת גולדשמידט. טובי בת ה־31, בעלה יונה ושלושת ילדיהם בני 10 שבועות עד 6 שנים. "אנחנו רוצים לחיות במקום שבו נמצא העם היהודי", הסבירה טובי את החלטתם לעלות לישראל. "ניו יורק היא לא מקום טוב לגדל בו ילדים, ישראל מקום נהדר לגדל בו ילדים. כולם בישראל מצפים שהילדים ירעישו. בארה"ב אי אפשר להעלות עגלות לאוטובוסים".

טובי מספרת עוד שהיא ובעלה הכירו בארץ, ולשניים גם בני משפחה בישראל. "יש לנו קשר חזק לישראל. בשנה שעברה פגשנו בארוחה בבית כנסת בני זוג שסיפרו שהם רוצים לעלות לישראל וזה דירבן אותנו. אנחנו מעדיפים לעשות את זה כשהילדים עוד קטנים".

לדבריה, "יש הרבה סיבות לפחד כיהודים בניו יורק. האנטישמיות עולה, יש הרבה יותר אבטחה בבתי הספר. אני חוששת ללכת ברחוב עם סממנים יהודיים". ובכל זאת, הקשינו, גם המצב הביטחוני בישראל לא פשוט.

"שמעתי על המצב הביטחוני", היא עונה. "אנחנו יכולים למות גם בתאונת דרכים. אני מורה לציונות, ואני מרגישה שאני חייבת להגיע לישראל".

משפחת גולדשמידט צפויה להתגורר בזכרון יעקב. "הפחד הגדול שלי הוא לחיות בלי ההורים שלי. הילדים שלי קשורים למשפחה שלי. אבל למשפחה יש כרטיסים והם יבואו".

משפחה נוספת שפגשנו היא של רמי ואנה גלאט, שניהם בני 38, עם ארבע בנותיהם. רמי נולד בניו יורק, אנה בלוס אנג'לס. "שנינו גדלנו בבית ציוני, ההורים שלו רצו לעלות. הם היו בארץ שנה וחזרו", היא מספרת.

"זה היה החלום של אבא שלי", אומר רמי. "אמא שלי הסכימה, אבל היה לה קשה לעזוב את סבתא שלי. אני הייתי בגוש עציון במשך שנתיים לפני 20 שנה למשך שנתיים". לדבריו, לפני שנתיים הם הבינו שהם רוצים לעלות לישראל. "7 באוקטובר לא היה הזרז שלנו". רמי שותף בחברה שמייעצת בנוגע לתגמול מנהלים בכירים.

"דיברתי עם השותפים שלי ועם הלקוחות שלי והם תומכים בי. אני אעבוד מרחוק ולא אצטרך לנסוע יותר מדי לארה"ב. מאז הקורונה יש אפשרות לעבוד מרחוק".

רמי ואנה התחילו ללמד את בנותיהם עברית לקראת העלייה. "אני אדם רציונלי", אומר רמי, "אבל בכל פעם שאני בארץ אני מרגיש משהו. אני לא חושב שכל יהודי צריך להיות בישראל, תמיד היו יהודים בכל העולם, אבל אנחנו אוהבים את ישראל".

גם את רמי שאלנו על המצב הביטחוני, והוא ענה: "דוד שלי נרצח במגדלי התאומים בניו יורק. סבתא שלי היתה ניצולת שואה. מה שיהיה יהיה. אנחנו לא שולטים בחיים שלנו. יכול להיות שבארץ יהיה יותר מסוכן, אבל כל פעם שהייתי בארץ הרגשתי בטוח".

מייסד־שותף ומנכ"ל "נפש בנפש", הרב יהושע פס, אומר: "עונת העלייה של הקיץ מהווה רגע משמעותי הן עבור העולים והן עבור מדינת ישראל. זה מרגש במיוחד לראות מאות עולים עושים את הצעד החשוב הזה ומתחילים יחד את מסע העלייה שלהם, שבסופו יהפכו לחלק משמעותי בעיצוב עתידה של מדינת ישראל. האירועים הללו מעניקים הזדמנות למשפחות, לחברים ולקהילות המקומיות לחגוג את ההחלטה הזאת, ולוודא שכל עולה מרגיש עטוף בתמיכה לקראת עלייתו ארצה".