נתניהו מקריב על מזבח השלטון את החיילים

בשלהי כהונתו של נתניהו, דמים בדמים נגעו. דמם של הרוגי המלחמות התערב בכספים שאותם יקבלו החרדים כפרוטקשן. למילה דמים יש משמעות נוספת - כסף.

דמי כיס, דמי חנוכה. "דמים בדמים נגעו", כך תיאר הנביא הושע את שלהי תקופת שלטונו של ירבעם השני, שאופיינה באנרכיה, בקשירת קשרים פוליטיים וברצח שיטתי של מלכים.

והתמורה? עוד שלושה חודשים להחזיק את השלטון. נתניהו מקריב על מזבח השלטון את החיילים, את ההרוגים, את הפצועים, את השכולים ואת כל מי ששילמו בחייהם ובפרנסתם למען הקיום של עם ישראל. חוק לימוד תורה להצדיק השתמטות, חוק הכשרות לג'ובים וחוק שחרור עריקים - דהיינו, נכדיו של דרעי.

מן הצד האחר, שלשום הייתי נוכח במפגש הרבנים של הציונות הדתית עם הרמטכ"ל אייל זמיר. התמזל מזלי להצטרף למפגש.

היו לי שני מפקדים אילתים בצבא. האחד - הרמטכ"ל ששירתי כמג"ד בגדוד בחטיבה שלו; השני - הרב יגאל לוינשטיין, שהיה סמ"פ בקורס קציני שריון כשהייתי חניך.

שלשום הבנתי על מי אני סומך. בפורום הרבנים, באופן רהוט ולא מתפשר, הרמטכ"ל דיבר על התרומה העצומה של הנשים בצה"ל, שהיו שותפות להצלת עם ישראל ולהצלחת המלחמה באיראן. בד בבד, רא"ל אייל זמיר גם התחייב להקפיד על פקודת השירות המשותף. הצבא יישאר מאוחד. לא יהיו חטיבות של חילונים, דתיים, חרד"לים, דת"לשים וכו', כי הצבא הוא אחד - למעט, כמובן, החרדים, שלגביהם הצהיר הרמטכ"ל כי הצבא מוכן לגייס אותם ויכול לקלוט אותם, בתנאי שלא תהיה לגביהם התנגדות.

הרב לוינשטיין לא היה בפגישה. לרמטכ"ל יש גבולות שיח. מי שלא מכבד את החיילות והחיילים בצה"ל - לא זכאי לביקור אצל הרמטכ"ל. הייתם צריכים לראות את הרבנים קמים כשהרמטכ"ל נכנס לחדר, ואף אחד לא צעק "הקשב".

בסיום הפגישה הרבנים הבינו שיש על מי לסמוך. הפגישה היתה טובה והסתיימה באופטימיות, וכמובן - בתפילת מנחה.

מזל שהפגישה היתה שלשום. כי אם זה היה אתמול, אף אחד כנראה לא היה מצליח להגיע אליה. החרדים עוברים על חוק יסוד: לימוד התורה, עוזבים את הגמרא ומפגינים נגד מעצר של עריק מחוק שחרור החרדים ממעצר. ואפילו יש להם הכשר של הרבנים להפריע לעם ישראל בדרכים, כי יש חוק כשרות, ולא עושים שום דבר בלי הכשר של הרב.

והנה, התחברו להם שלושת החוקים באחר צהריים אחד של מציאות כאוטית.

איך אמר רועי, הבן שלי: אבא, אם ביבי מעז לעשות את כל הדברים האלה לעיני כל - בוא ניסע לקפלן.

הכותב הוא אביו של סרן שאולי גרינגליק הי"ד, שנפל בקרב בעזה בדצמבר 2023