מורשה בן פזי, בת שירות בת 20 מהיישוב איתמר שבשומרון, תקבל היום את אות מצטיינת הנשיא. למה? כי בחודשים האחרונים היא משרתת במטולה. מורשה היא חלק מ"רגבים", גרעין לאומי־אזרחי שקם במושבה כדי לסייע לתושבים ולחקלאים באזור באתגרים הרבים בעקבות המצב הביטחוני על הגבול.
תקיפות חיל האוויר בדאחייה שבביירות // דובר צה"ל
במסגרת שבוע ההצדעה למשרתי השירות הלאומי־אזרחי, היום יתקיים בבית הנשיא בירושלים טקס מצטיינים חגיגי. בטקס יוענקו אותות הצטיינות ל־29 משרתות ומשרתים מכל רחבי הארץ ומכלל המגזרים, שנבחרו מתוך כ־20 אלף משרתי השירות הלאומי. המצטיינים מייצגים את הפסיפס הישראלי במלוא גווניו, ומשקפים את ערכי הערבות ההדדית, הנתינה והמחויבות לחברה. האות יוענק להם כהוקרה על תרומתם המשמעותית לחיזוק החוסן הלאומי, בעורף הלחימה ובחזית האזרחית.
הגרעין שבו משרתת מורשה הוקם השנה, לזכר שישה לוחמי צה"ל שיצאו ממטולה ללבנון ונפלו בקרב. חברי הגרעין מתמקדים בשני אתגרים מרכזיים: חקלאות וחברה. מורשה מספרת: "בבוקר אנחנו משתלבות בחקלאות באזור, ובצהריים לכל אחת מאיתנו יש תקנים במטולה, למשל, להתנדב עם ותיקי המושבה". מורשה מתרגשת לעבוד במושבה בת 130 השנים: "ותיקים רבים שאנחנו מגיעים אליהם ממש נולדו במטולה".
"זכות גדולה"
היום של מורשה וחברותיה מתחיל כבר לפנות בוקר. ב־6:00 הן כבר על ההסעה בדרך למטעים. "אנחנו עובדות אצל חקלאים באזור, ומרגישות זכות גדולה מאוד לעבוד בחקלאות בכלל, ובמיוחד בימים כאלה. על רקע הבומים והמלחמה, זה מטורף לעבוד את האדמה כשחיילים נלחמים כמה קילומטרים ממך. אנשי מטולה קבעו את הגבול כאן לפני 130 שנה, וזאת זכות לעזור להם להמשיך את את זה. גם עבודה עברית היא ערך חשוב בעינינו".
אותות המלחמה ניכרים גם במטעים. "אנחנו רואות הרבה מטעים שנפגעו במלחמה. אתמול, למשל, החקלאית שאיתה עבדנו הראתה לנו מקבץ של עצים יבשים והסבירה ששם נפל טיל. בבזנ"טים שמסביב יש פגיעות רסיסים". בשטחים הפתוחים אין מיגוניות, וצה"ל לא מיירט את האיומים. לכן, מאז התחממות הגבול, הבנות עובדות באזורים דרומיים יותר. "השבוע קטפנו נקטרינות ביסוד המעלה", מספרת מורשה בחיוך.
יש לה ניסיון בחקלאות, לאחר שביישובה עבדה בכרמים ובשנה שעברה היתה מדריכה באולפנה חקלאית "רגבים" בגולן. "אני אוהבת לעבוד בשדה, החיבור לאדמה הוא מיוחד מאוד. לקום בכל בוקר לעבודה הזאת - זה ממלא אותי. זה להיות עם המחשבות שלך כמה שעות ביום, זה מעביר אותך תהליכים בלי שאת אפילו מודעת לזה. יותר מזה, זה מסגל מוסר עבודה. בלי החקלאות לא היו לי המיומנויות האלה. אין כמו התחושה שאחרי יום עבודה, העייפות והסיפוק מהעמל. הלוואי שכל אחד בישראל יחווה את זה".
כשבנות השירות חוזרות למושבה, לאחר התארגנות ומנוחה קצרה, הן יוצאות לפעילות ההתנדבותית במטולה. "בצהריים אני נמצאת הרבה ב'בית בלב', מקום שמאפשר מפגש בין אנשים ממגוון סוגים ודעות. יש שם עבודת נפש, מוזיקה, סדנאות, שיעורים. יש שם סעודות שבת, וכל מי שרוצה מוזמן. הבית הוקם לפני 13 שנה, ואנחנו משתלבות בפעילות שלו".
מהשדה אל הקשישים
הלל דמבינסקי (19 וחצי) מפדואל שבשומרון משרתת גם היא בגרעין מטולה. כשהיא חוזרת מהעבודה החקלאית, היא נפגשת עם הנשים המבוגרות במושבה: "אני יושבת איתן בבית, יוצאת איתן לסידורים בקריית שמונה, וממש נוצרים קשרים עמוקים בינינו. במקביל, אני גם עושה פעילויות לילדי מטולה".
לקראת החגים, היא מחלקת לתושבים עוגות או פרחים. היא גם שותפה למיזם הנצחה של גדוד 8207, שבו היא נמצאת בקשר עם משפחות הנופלים של הגדוד, מבקרת בבתיהם ותורמת להנצחתם בדמות הצבת ספסלים במקומות יפים, נטיעת עצים לזכרם. פעם בחודש היא מכינה עם חברותיה "פלאפל של גיבורים", בכל פעם לזכר חלל אחר, ובכל יום הולדת של אחד מהנופלים, בנות הגרעין מקדישות את פעילות אותו היום לזכרו.
"עם כל המורכבות הביטחונית, יש אהבה גדולה למקום. אני ממש שוקלת לחיות פה בעתיד, כי מטולה זה מקום של מכורים. מכורים לשקט, לנוף, לנחל, וכמו בכל התמכרות - קשה להתנתק"
"מקבלים אותנו במטולה בזרועות פתוחות. הבתים פתוחים, אנחנו מוזמנות לארוחות, והמון קשרים נוצרים מהליכה פשוטה ברחוב. זה נובע מהסקרנות שלנו לשמוע סיפורים של ותיקי המושבה על קפה ועוגה פעם בשבוע אצלם בבית, והם שמחים שבחרנו לגור ולפעול במטולה דווקא בתקופה המאתגרת הזאת.
"שלא ייצא בכתבה כאילו המצב פה אוטופי - מבחינה ביטחונית מורכב לחיות כאן. אבל עם כל המורכבות הזאת, יש אהבה גדולה למקום. אני ממש שוקלת לחיות פה בעתיד, כי מטולה היא מקום של מכורים. מכורים לשקט, לנוף, לנחל, וכמו בכל התמכרות - קשה להתנתק".
"דור צעיר ונפלא"
ראובן פינסקי, מנכ"ל רשות השירות הלאומי־אזרחי: "מורשה והלל הן דוגמאות מרגשות לדור הצעיר הנפלא שצומח כאן במדינת ישראל. הצעירים המופלאים הללו לא רק מדברים על ציונות וערבות הדדית כסיסמאות, אלא בוחרים לחיות את הערכים הללו יום־יום. בתקופה שבה הצפון עדיין מתמודד עם השלכות המלחמה, הן בחרו להגיע למטולה, לעבוד בחקלאות, לחזק את הקהילה ולהיות חלק מהתקומה של האזור".
שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות והשרה הממונה על השירות הלאומי־אזרחי, אורית סטרוק: "מורשה בחרה לשאת על כתפיה את משא העם, החברה והמדינה, ולהיות חלק משמעותי מהמאמץ האדיר של מדינת ישראל. הבנים והבנות המשרתים בשירות הלאומי־אזרחי מגלים אחריות מעוררת השארה, מסירות, רגישות ויכולות יוצאות דופן. כל אחת ואחד מהם תורם את חלקו מתוך מחויבות ואכפתיות, והם מוכיחים שוב ושוב שיש על מי לסמוך''.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו