לב הקסבה החרדית בבית שמש. שוטרי משטרת ישראל ממעטים להיכנס אל הסמטאות הללו, שבהן דגלי פלסטין מתנוססים על פחי האשפה כהתרסה מובהקת נגד הריבונות הישראלית.

מתוך אחד המבנים יוצא חסיד בגיל העמידה, שערו לבן וסבר פניו רך ונינוח. מדובר במי שמכונה "העסקן" - דמות מוכרת מאחורי הקלעים של הפלגים הקיצוניים ביותר במגזר החרדי, "משה פרידמן" (שם בדוי).

אנחנו נכנסים לתוך המבנה וממנו אל מחסן פנימי. דלת בתוך דלת, ובסופן מתגלה חדר קטן. במקום מוצבים שלושה מחשבים, מספר טלפונים קוויים, ספרי קודש וקלסרים עבי כרס שתוכנם נותר חסוי. באוויר המתח מורגש. זהו המקום בו הגו ותכננו את הפרעות האחרונות בביתו של המשנה לנשיא בית המשפט העליון השופט נעם סולברג.

זוהי הפעם הראשונה שבה נחשף המנגנון האופרטיבי של הקבוצה - הממוקמת באגף הימני והקיצוני ביותר של "היישוב הישן".

הפעילות הסדירה והמבצעים המיוחדים

פרידמן, שמפעיל את המערך, פועל כעסקן מזה כעשור בתחומי המחאות, מאבק נגד ניתוחי מתים, חילולי קברים והגנה על קדושת השבת. המערך פועל בשני ערוצים מקבילים, הפעילות הסדירה והמבצעים המיוחדים.

הפעילות הסדירה נשענת על קווי הזנקה (מערכות טלפוניות פנים-קהילתיות) וקבוצות טלפון ייעודיות לכל קהילה. בעת מעצר של בחור ישיבה על ידי המשטרה הצבאית, יוצאת התרעה מיידית בקווים אלו, המזניקה מאות מפגינים לרחובות בתוך זמן קצר.

המבצעים המיוחדים הם אקטיביים, יזומים - פעולות שמתאפיינות ברמת חשאיות גבוהה ביותר ומדורגות לפי רמת הרגישות. באירועים מקומיים נעשה שימוש במודעות בתוך הכוללים, ואילו באירועים בהיקף נרחב יותר מעורבים רבנים בכירים, המורים לציבור לצאת באופן ישיר.

"הנוסחה של 'אנשי חיל' היא 'מי שפוגע בציבור שלנו - אנחנו מפגינים נגדו בחזרה'", מדגיש פרידמן באופן נחרץ כשהוא מסביר לנו על בחירת היעדים בערוץ המבצעים המיוחדים. "השופט סולברג, לדוגמה, הוא הגורם שבגללו נעצרים בחורי ישיבות (עריקים). לכן ההחלטה הייתה להפגין אצלו".

פרידמן מספר כי פריצת האגף הטכנולוגי של משטרת ישראל בוצעה אף היא מאותו מניע - ניסיונות המשטרה לאתר עריקים חרדים. אך דווקא האירוע הזה לא נעשה על ידם, אלא על ידי פעילי השמאל של ה"עדה". בעוד שאירועים אחרים, כמו המחאות מול מפקד משטרת התנועה, נעשות על ידי "הפלג" - כעת הם ("אנשי החיל" הימניים) עלו שלב, כפי שבא לידי ביטוי בהפגנה מול ביתו של השופט.

שיטת העבודה

ההכנות לאירוע בביתו של השופט סולברג מדגימות את שיטות העבודה החשאיות של המערך. הכל מתחיל באיתור ואישור. אחרי שאיתרו את הכתובת, המהלך קיבל אישור הלכתי מהדרג הרבני של הפלג.

ואז, כשהגיע הזמן, הם יצאו להזנקה. פעילי המערך נכנסו לכוללים, דפקו על הבימה והכריזו כי יוצאים לפעול נגד "אחד מהאנשים הגדולים שרודפים את החרדים בעניין הגיוס" - ללא פירוט מעבר לכך.

האוטובוסים לשינוע האברכים הוזמנו באמצעות טלפונים ציבוריים או מכשירים שנשאלו מעוברי אורח ברחוב. נהגי האוטובוסים עצמם לא ידעו מהו יעד הנסיעה הסופי.

התוכנית המקורית הייתה לשהות במקום כ-15 דקות, בפועל היא נמשכה כ-10 דקות בלבד לפני שהחלה הנסיגה. חלק מהמשתתפים חשו סחרחורת וחשש מעצם המעשה הקיצוני - הם לא ידעו אצל מי מפגינים, וההוראה הכללית הייתה לעמוד בחוץ ולצעוק.

"זה רק בגלל שזו הפעם הראשונה וזה משהו חדש", אומר פרידמן באדישות. "בפעם השלישית זה כבר יהיה קל יותר". הוא מוסיף כי אף שהאירוע נתפס כדרמטי בציבור, בארגון לא מייחסים לו חשיבות רבה מדי. "זה עשה רעש כי זה היה תקדים. כשזה יקרה שוב ושוב, זה פחות יציק לאנשים".

המערך המשפטי

בדרך חזרה מביתו של השופט סולברג עצרה המשטרה אוטובוס מלא במפגינים. בנקודה זו נכנסים לפעולה מערכות שונים הפועלים בצורה פומבית יותר.

המערך הראשון הוא "הוועד למען אסירי ציון" - מערך משפטי המעמיד עורכי דין פרטיים לטובת העצורים, הפועל להגשת ערעורים ושחרורם המהיר, תוך עבודה במגבלות החוק.
המערך השני הוא התמיכה במשפחות. בשל ההד התקשורתי של המעצר האחרון, שיגר המערך עשרות משלוחי פירות ועוגות לבתי משפחות העצורים לקראת שבת, במטרה לחזק את רוחן. זה קורה בכל מעצר, אך בגלל הפרופיל התקשורתי הגבוה וכמות המעצרים הרבה הפעם הייתה היענות גבוהה יותר.

גל של תרומות

מאחר שהארגון וחבריו אינם מכירים במדינה ומסרבים לקבל תקציבים ממשלתיים כלשהם, המערך נשען באופן שוטף על תרומות, בעיקר מחוץ לארץ. עם זאת, אירועים בעלי פרופיל גבוה, כדוגמת המחאה בבית השופט סולברג, מייצרים חשיפה תקשורתית שמביאה עימה גל של תרומות כספיות משמעותיות - גם מצד תורמים בישראל, הרואים בכך הוכחה ליכולת ביצוע במאבקים המהותיים למגזר.

פרידמן מציין כי בשנה האחרונה חל שינוי דרמטי בנכונות הציבור החרדי לצאת למאבקים בנושא הגיוס. לדבריו, כיום קל בהרבה להוציא המונים לרחובות, מכיוון ש"לכל משפחה יש בן משפחה עם צו מעצר, ואנשים אינם ישנים בשקט בלילה".

בהפגנות האחרונות משתתפים גם מפגינים המשתייכים לזרם המרכזי (המיינסטרים) החרדי - כאלה שבאופן מסורתי התנגדו להפגנות הללו, ושרבניהם עדיין מורים להם שלא להשתתף בהן. תופעה זו מוסברת על ידי פרידמן בתחושה הגוברת ברחוב החרדי כי המערכת והמשטרה פועלות מתוך שנאה כלפיהם.

לסיום, פרידמן מציג את משנתו ומזהיר מפני השלכות של גיוס חרדים בפועל לשורות צה"ל. "הצבא צריך לפחד מזה. מדובר בקבוצות שבשבילן מילה של רב חזקה יותר מפקודה של הצבא. במצב שבו רב יורה דבר אחד והצבא יורה דבר אחר - ייווצר מרד. זהו סיכון ממשי עבור הצבא".