אחרי הפיגוע בשרון צריך לשאול: האם הפנמנו את לקחי 7 באוקטובר?
הפיגוע הרצחני בשרון הזכיר שוב: הטרור לא ממתין לבירוקרטיה • הגיע הזמן להעביר תקציבים, לחזק את כיתות הכוננות ולסגור את פרצות הביטחון
,עודכן
0השמעה
בימים שאחרי 7 באוקטובר נשבעה מדינת ישראל שלא תחזור להיות אותה מדינה. נשבענו שלא נתעלם מהתרעות, שלא נזלזל באיומים ושלא נסכים עוד לפער בין מה שאנחנו יודעים לבין מה שאנחנו עושים. אבל אתמול, דווקא לאחר הפיגוע הרצחני, קשה שלא לשאול האם באמת הלקח הופנם.
פיגוע הירי בשרון: סריקות של כוחות הביטחון בצור יצחק// גילת גולדנברג
משפחה אחת איבדה אתמול את היקר לה מכל.חיים קלומיטי, חבר כיתת כוננות, יצא להגן על אחרים ברגע שהבין שמתרחש אירוע. הוא לא חיכה שמישהו אחר יגיע ולא שאל אם זו אחריותו.
לצד הכאב הכבד על נופלו, ליבנו עם הפצועים ובני משפחותיהם. אנו מתפללים להחלמתם המלאה והמהירה ומחזקים אותם בשעה קשה זו. אני מבקשת להביע הערכה עמוקה לכוחות הביטחון וההצלה. בזכות התגובה המהירה - נמנע אסון גדול אף יותר.
הפיגוע הזה הותיר אחריו משפחות שייאלצוללמוד לחיות עם מציאות חדשה שנכפתה עליהן ברגע אחד, והוא הותיר אחריו גם שאלות שמדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להמשיך לדחות.
הטרור אינו עובד לפי לוחות הזמנים של הבירוקרטיה הישראלית. הוא אינו ממתין לדיוני תקציב, להחלטות ממשלה או להשלמת עבודת מטה. בזמן שהאיומים קיימים כאן ועכשיו, הרשויות בקו התפר מוצאות עצמן נאבקות על הדברים הבסיסיים ביותר.
רק בשבוע שעבר נאבקנו נגד הכוונה לפגוע במרכיבי הביטחון. כמעט שלוש שנים אחרי פרוץ המלחמה - ועשרות מיליוני שקלים שהובטחו לרשויות קו התפר לצורך חיזוק הביטחון טרם הגיעו לשטח. הכסף הובטח, הצורך הוכר, ההחלטות התקבלו; אבל בפועל הרשויות ממשיכות להמתין לוועדות הכספים למינהן. המציאות הזאת בלתי מתקבלת על הדעת.
קו התפר איננו בעיה של תושבי דרום השרון. קו התפר הוא אחד מקווי ההגנה החשובים ביותר של מדינת ישראל. כל פרצה, כל פער, כל מרכיב ביטחון שלא הושלם, אינם עניין מקומי. הם נוגעים לביטחונם של מיליוני אזרחי ישראל.
לחזק את כיתות הכוננות
מאז 7 באוקטובר למדנו כולנו להעריך אתחשיבותן של כיתות הכוננות. המדינה מצפה מאנשיהן להיות הראשונים להגיב, הראשונים לחתור למגע והראשונים לעמוד בין האיום לבין האזרחים. אלא שלעתים קרובות מדי, אותם אנשים הם גם האחרונים לקבל את הציוד, את המשאבים ואת המעטפת שהם זקוקים להם.
אי אפשר לבקש מאנשים להיות הראשונים להסתער ולהשאיר אותם אחרונים בתור. הגיע הזמן שגם המדינה תעשה את חלקה. לא בעוד שנה, לא אחרי הפיגוע הבא ולא לאחר עוד סבב דיונים.
כי בין תקציב שהובטח ולא הועבר, בין מרכיב ביטחון שנדחה ובין החלטה שלא יושמה, עלולה להיווצר פרצה ואת המחיר של הפרצות האלה אנחנו משלמים בחיי אדם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו