הבקשה המצמררת של עיתונאית "הארץ" לשעבר שאובחנה עם סרטן: "שתפו אותי"

אורית גלילי צוקר, לשעבר עיתונאית בכירה בעיתון "הארץ", ד"ר למדעי המדינה, ומי ששימשה בעברה כיועצת פוליטית אסטרטגית עבור מפלגות העבודה והליכוד, חשפה בסוף השבוע בפוסט כואב בחשבון הפייסבוק שלה כי היא נמצאת בשלבים מתקדמים של מחלת הסרטן.

בפוסט הראשון והמצמרר שפרסמה, פתחה גלילי צוקר מול אלפי עוקביה את התמודדותה הקשה: "5 ביוני 2026 ואני מתחילה תהליך של פרידה. רופא אמיץ שאני מעריכה דיבר איתי אתמול על הסוף, על השלבים, על ההחלטות שאצטרך לקבל על עצמי". היא שיתפה כי התקווה היחידה שנותרה לה כעת להטבה במחלה המשתוללת בגופה היא השתתפות בניסויים רפואיים בחו"ל או קבלת "תרופות חמלה" מחברות מחקר, שיוכלו אולי להעניק לה עוד קצת זמן יקר.

את המאבק הנוכחי שלה על עוד קצת זמן, היא סיפרה כי היא מקדישה למשפחתה, ופירטה את משאלות לבה: "לתת לי אולי עוד סיכוי קטן לכמה חודשים. נניח לראות את ערן בן 30 מתחיל לימודי דוקטורט בפסיכולוגיה קלינית באנגליה, את נכדתי הבכורה עדן הופכת לבת 15 יפהפייה ופרו-אקטיבית ואת איתן בן ה-13 מתקדם בכדורסל בפנתאנייקוס אתונה".

הבקשה המרגשת מהציבור: "השלימו לי את החסר"

מעבר לבקשת הסיוע המעשי להשגת הטיפול התרופתי הנכסף בחו"ל, גלילי צוקר פנתה  בבקשה אישית לכל מי שהכיר אותה במהלך חייה המקצועיים והאישיים - למטרת זכרונות אותם היא רוצה לשתף.

"כתבו לי אם יצא לכם להכיר אותי באיזשהן נסיבות. מתי זה היה בערך, מה היו המחשבות שלכם, או מה הייתה החוויה - ושתפו אותי", ביקשה. "יש לי המון פרקי בלאק אאוט בחיים בגלל ההיבט הטראומטי שבהם. בכל מה שיש לכם - שתפו אותי". לסיום, שבה וביקשה גלילי צוקר מכל מי שקורא את הדברים ויוכל לסייע לה במאבקה על חייה: "מי שחושב מעשית יותר, שהוא יכול לסייע באיזושהי דרך כדי שאקבל את 'תרופות החמלה' לעוד קצת חוויה של חיים, אהיה מאוד אסירת תודה".

התגובה הציבורית וההבהרה: "בינתיים, אני עוד כאן"

הפוסט של גלילי צוקר הכה גלים ברשת ומאות תגובות מחבקות, ויום לאחר מכן היא פרסמה פוסט נוסף, מופתעת ונרגשת מההיענות האדירה של הציבור. "וואו. לא תיארתי לעצמי שהפוסט האישי יעורר כל כך הרבה תגובות", כתבה. "ציפיתי לממדים הרגילים ופתאום הוצפתי בגל ענק של אהבה והערכה. מה זה, אוהבים אותי כשאני מתה? אז קודם כל הטענתם אותי בכוח וזה המצרך הכי מבוקש מול 'קיסרית המחלות'".

בפוסט השני ביקשה להבהיר את מצבה: "אני עוד לא מתה ויש אכן פער עצום בין הנראות שלי לבין השלב המאוד מתקדם של המחלה, ולכן הדגשתי שהתחלתי תהליך של פרידה. בינתיים אני עוד כאן". היא סיפרה כי הגולשים שלחו לה זיכרונות מעוררי צמרמורת מתחנות חייה - מבית הספר היסודי, התיכון, האקדמיה ותקופתה כמרצה.

גלילי צוקר שיתפה בתחושת החמצה על כך שהיא מסיימת את חייה "בלי לתת את כל מה שיש לי", אך ציינה ביושר כי המחלה העניקה לה מתנה אחת. "היכולת הזו לזקק לצלילות מלאה את המחשבות היא המתנה שהסרטן נתן לי", סיכמה.