חיינו בלתי נסבלים: הרחפן התפוצץ דקות אחרי שההסעה הורידה את הילדים

שלשום עברנו יממה קשה. חיזבאללה הסלים את הלחימה: כמה רחפני נפץ חדרו לשטח המושב והתפוצצו - בדיוק חמש דקות אחרי שאוטובוס ההסעות החזיר את הילדים מבית הספר לתחנה, והם התפזרו לבתיהם.

רק בנס עברנו את האירוע בשלום. כמה דקות הפרידו בין אסון בנפש לנזקי רכוש בלבד. אבל מזל וטיימינג אינם תוכנית עבודה.

זה 77 שנה שומרה נמצא בלב קו העימות. לאורך השנים השקענו כאן אהבה, זיעה וכסף - בענפי הלול, במטעים, בצאן ובבקר ובתחום התיירות. מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל ספגנו פגיעות רבות בבתים, במבני ציבור ובתשתיות. האזעקות לא פוסקות, ירי הטילים מלווה אותנו כבר זמן רב, ועכשיו נוספו רחפני הנפץ וירי סוללות תותחים שמוציא אותנו מדעתנו. החיים הפכו בלתי נסבלים גם עבור המנוסים שבתושבים.

מה שכואב לי הכי הרבה הוא ההרגשה שננטשנו. אנחנו, המייסדים המבוגרים, עדיין מתמודדים - אבל הצעירים שלקחו הלוואות, בנו בתים ומשלמים משכנתא כבר מוצאים את עצמם ללא תעסוקה באזור, ונאלצים לנסוע למרחקים לעבוד.

ובזמן שאתה בעבודה ויורדים טילים, הילדים לא לידך. ממש כואב הלב על הילדים הקטנים שעוברים את המצב הזה. הלב נשבר. ומה אנחנו יכולים לעשות? הם פיקחים ומבינים - יש מי שמפחדים ויש מי שהתרגלו - אבל זה מצב שאין לקבל אותו.

המצב הכלכלי לא פחות קשה. לצימרים לא מגיעים אורחים, החקלאות לא מתנהלת כפי שצריך, והיבול נמוך מאוד. בלולים - ירי הפגזים משפיע על העופות. הבקר במרעה נבהל ובורח, או עובר הפלות. בקיצור - הממשלה חייבת לסייע לתושבי היישובים האלה בדחיפות, לפני שהם יקרסו.

נוסף על כך, המדינה החליטה להעניק לנו 132 אלף שקלים לבניית ממ"דים. בפועל נבנו שמונה-עשרה, ועוד שניים בדרך. אבל יש כאן אנשים מבוגרים שאינם מסוגלים לחפש קבלנים בעצמם. זו אחריות המדינה לדאוג לביטחון תושביה - לא להשאיר זאת לפרט.

השרים מגיעים, מחלקים הבטחות ונעלמים

כיו"ר המושב אני מבין שידיהם של אנשי הצבא קשורות, ומדיניות הממשלה היא זו שמכתיבה את הפעולה. אין לי טענות כלפיהם, אבל אני לא רואה מחויבות ודחיפות מצד הממשלה לנושא הביטחוני. בכל אירוע מגיעים שר או חבר כנסת, מחלקים הבטחות, מעניקים תחושה שהם איתנו - ואז נעלמים. ההבטחות נעלמות איתם באוויר.

אני מזמין את שרי הממשלה וחברי הכנסת לסיור ביישובים שלנו. נארגן להם אוטובוס. ואם ישוגר רחפן נפץ - אני רוצה לראות איך יתנהגו. אולי אז יפקחו עיניים לפני שיקרה אסון אמיתי.

לאחרונה, ומתחילת השבוע בפרט, התושבים נכנסו לייאוש. אין פתרונות, ואין תשובה לשאלה מה יהיה בעתיד. אני אדם אופטימי ומאמין שיהיו ימים טובים יותר - אבל הממשלה חייבת להתייחס אלינו כחלק ממדינת ישראל ולתת מענה לכל צרכינו. בדחיפות.

הכותב הוא יו"ר ועד מושב שומרה שבגבול לבנון