רני, ארוסתו של סרן מעוז רקנטי ז"ל ספדה: "רציתי שנקים בית"

סרן מעוז ישראל רקנטי ז"ל, בן 25, מפקד מחלקה בגדוד 12 בחטיבת גולני, שנפל ביום שישי האחרון מפגיעת רחפן נפץ בדרום לבנון, הובא היום (ראשון) למנוחות בהר הרצל.

רקנטי, בוגר סיירת אגוז ובן למשפחה ממקימות היישוב, היה מאורס לרני ועמד להינשא בעוד כחודש. הוא החלל ה-20 מאז חידוש הלחימה בלבנון, והשני מגדוד 12 בגולני תוך יממה. מותיר אחריו הורים ושישה אחים.

"כל כך חיכיתי שנתחתן"

רני, ארוסתו של מעוז ז"ל, ספדה: "מעוז שלי מלאך יפה שלי. איך אפשר לסכם אותך במילים. אתה בוודאי כל-כך שונא את זה שכולם מספידים אותך ומניחים את התמונה שלך בכל מקום אך מגיע לכם ישראל לדעת מי אתה.

"בפעם הראשונה שנפגשנו ראיתי את העיניים שלך, העיניים הטובות והיפות שלך, הייתי יכולה לצלול לתוכם שעות. כולם אמרו לי העיניים שלו כלכך טובות. כל פעם שהתעצבנתי עליך הסתכלתי עליך וזה נעלם. פעם שאלת אותי אם אני כועסת ואמרתי שאני לא מסוגלת. כשהצעת לי נישואים סיפרת שהתייעצת עם ההורים שלך עם חברים או לסדר שולחן והחלטת שלא כי זה לא מי שאתה וידעת שזה לא מי שאני.

"אף פעם לא נלחצת מכלום, לא פחדת משום דבר היה כל כך מרגיע איתך. כל כך חיכיתי שנתחתן, שתבוא לכיסא כלה ותחייך אלי, חיכיתי לבנות איתך בית. רציתי לראות אותך אבא, אתה כלכך טוב עם ילדים אמרתי לך שאתה תיהיה אבא מושלם. ביום חמישי נסענו ביחד לחתונה של בת דודה שלי, אמרתי לך שאני קמה לרקוד אז קצת לרקות. הופתעתי כי אתה כלכך ביישן. ראית את אחי הקטן אתה הרמת אותו על הכתפיים ורקדת איתו.

"ראיתי תמונות מהחתונה נראת כלכך שמח. איך אהבת את עם ישראל לא שפטת אף אחד תמיד הסתכלת בעין טובה. איך אהבה כל-כך את המשפחה שלך. במוצש דיברנו על המשפחות ומה אנחנו רוצים לקחת מהם. חשבת ואמרת אני מת על המשפחה שלי, וזהו.

"כולם סיפרו לי כמה אתה אגדה ולכן לא דאגתי לך כי אתה כלכך זהיר. אתה ליד כיסא הכבוד. בבקשה תעשה משהו שם משהו, אנחנו צריכים אותך כלכך. מעוז תודה על כמעט שנה של אושר ואהבת אמת, תודה שלמדת אותי איך אהוב ואני אוהבת אותך כל-כך. הגוף כואב והלב שורף כלכך שורף. אני חזקה אל תדאג לי. אתה צריך לנוח. תנוח. תיתן את זה לעצמך. אוהבת אותך ומתגעגעת כל כך".

"נמשיך את פועלך"

רב היישוב איתמר ספד: "הרב אליהו ואיילת, הארוסה רני והילדים. מעוז ישראל היקר והאהוב, האומה כולה מלווה אותך לקבורה. בדיוק לפני שבוע היית אצלי בבית עם רני ארוסתך ונרשמתם לנישואים, מלאים בטוב ותום, רצון לבנות בית של אהבה ואמונה. דיברנו על בניית בית של אמונה, באותו מפגש כתבתי לכם כתובה - ואתה הלכת במעלות קדושים וטהורים. איזה בית האומה הפסידה, איזה בית. רני היקרה, את עוד תבני בית גדול וקדוש ועצום. מעוז, אתה היית האריה השואג על כל אויבינו. מעוז, המפעל שלך ימשיך לפעול".

ראש המועצה האזורית שומרון, יוסי דגן: "הקצין הקדוש מעוז, בערת באהבת ארץ ישראל, התורה והארץ. גדלת במשפחה מפוארת, זכית לצמוח במשפחה מחלוצי לב השומרון, זכית לגדול במשפחה של מייסדי אלון מורה והיישוב איתמר. סבך היה הרב הראשון של היישוב. כולנו מחבקים ומחזקים את המשפחה".

תהילה, אחותו, ספדה: "מעוזי אחי האהוב. הלב בוכה וצריך להספיד אותך. חשבתי שלה' יש מספיק מלאכים מהמלחמה הזאת, אך כנראה צריך עוד אחד. חיכיתי שתופיע מאחור ותעשה את הפרצוף המצחיק שלך. ה' לקח אותך ואת האמת? אני מבינה אותו.

"היית מנהיג"

"היית עם קסם וחן. היית ילד מנהיג שכל הילדים הולכים אחריו. ילד עם רעיונות למשחקים עם שקט וחכמה. גם כשלא למדת בבית הספר המורים שלך אהבו אותך. היית מעולה וצנוע כמו רבי עקיבא שגם היה הרוג מלכות. הצניעות שלך, הכל עשית בשקט שלך. תדר שקט ועמוק של נתינה. גם בשליפת כלים, בלי להסתכל לצדדים. כשהיו צריכים אותך. היית דוש מטורף אהוב ושרוף על האחיינים.

"התמונה האחרונה שלי ממך היתה בקשה לשלוח תמונה שלהם, ואת הגבת 'אני שרוף עליהם'. תמיד התעניינת בהם ואני הבנתי, אתה באמת מתעניין בהם, אתה בצבא עם סיפורים מדהים והתעניינת בעולם שלהם עולם של ילדים. היית שר אל מלא רחמים, אמרת שאתה כל כך טוב שאתה יכול להחליף את החזן הראשי. אמרת שאתה רוצה שהוא יבוא לשיר את זה בחתונה שלך ואנחנו הרבצנו לך על זה.

"היית מצטיין בקומנדו ואנחנו לא ידענו. כשהיית ברכבים הייתה גאה בעבודה שלך, איך סבא היה גאה בך, נכד שלו שעובד באדמה. אנחנו בשיא ההכנות לחתונה. רני אחות אהובה שלנו אנחנו איתך, אחבקים אותך ומתפללים שה' יחבק אותך.

"שרקת את התנ"ך באיכות לא רגילה, כל פסוק ידעת מאיפה הוא. אתה היית איש של ירושלים, שייך לנצח. אתה השמחה של הבית שלנו אנחנו צריכים אותך. תבקש מה שישלח לנו כוחות שמחה וחוסן. אנחנו נמסרים לשליחות חדשה להמשיך את האור שלך. בטוחה שאתה במקום הכי טוב עכשיו, מבסוט".

הסב, אברהם רקנטי ספד לנכדו: "ברשות כל הרבנים הגדולים שבאו לכבד את הרגע הזה, ברשות המשפחה המופלאה. גבורתו של מעוז ישראל מיוחדת. כמו שאומר דוד, 'ה' מעוז חיי, ממי אפחד', ואכן ללא פחד הוא התנדב ללכת למקומות המסוכנים ביותר.

"הפגישה האחרונה שלנו הייתה לפני שבת. היה מעוז, הייתה רני, ופתאום ללא התראה מעוז מרים את אחיינו, מקפיץ אותו, משחק איתו, מצחיק אותו - זה היה מעוז. הלוואי שכולנו נשתדל להתעסק במקור חיינו, התורה והכתובים, ובעזרת השם כולנו נתרומם לאחדות, להבנה מהו מקור חיינו, מה נותן לבתינו אור".

"למדינה יש פה תפקיד"

שחר, אחיו של סרן מעוז: "עלית בסערה השמימה. בסערת הקרב. במשך שנתיים וחצי נלחמת בקרב ארור נגד החושך. באחד הדיונים בשבת אמרת אני תמיד אומר לחיילים שלי אנחנו מקצוענים. וזה אומר בכל מצב אנחנו עושים את תפקידנו ועושים את זה טוב.

"שמענו על מה שהיה ממש לפני כניסת שבת והיינו צריכים להתמודד עם זה כל אחד לבדו. אבל המשפט שלך המשיך להדהד, להמשיך להיות מקצוען בעבודת ה. היו לך צדדים שונים כלכך גיבור שבדיבורים לא מפחד מדבר, נכנס פעם אחר פעם לסכנה. באותו זמן הייתה רך ועדין כל-כך גם כלפי לוחמיך וגם כלפי הסובבים אותך. כבר כילד הייתה האדם שכולם מתמגנטים אליו כל-כך ועכשיו כדוד אהוב.

"אני רוצה לומר לחיילי צה״ל, דעו מי אתם תרימו את הראש ותזכרו שעוצמת עם שלם יוצאת דרככם אל הפועל. שלא תיכנס עליכם שום חולשה, אתם חזקים אנחנו חזקים מהכוח שלהם. מעוז אהב אתכם כאחים, ואנחנו אוהבים אתכם גם. גם למנהיגי המדינה ובצבא יש לכם תפקיד, למלא את תפקידי המדינה בעוז.

"אני רוצה לומר לך רני היקרה. כולנו מרגישים ששיא הכאב שלנו הוא החלום הגדול שלכם. הנפילה של ציפייה לשלמות ובניית בית על הבור העמוק הזה שנפלנו אליו. אני, הקשר שלכם זכה להישאר בקומתו הניצחית. אבא ואמא עוז לא גדל בחלל ריק אתם מילתם אותו בטוב הזה ואנחנו נמשיך להוסיף טוב. עוזי נוח בשלום".