אם ישראל לא תהיה על ההר, יהיו שם מחבלים ושלוחות איראניות

59 שנים חלפו מאז שחרור בנימין, יהודה ושומרון. כמעט שישה עשורים מאז חזר עם ישראל אל שדרת ההר, אל המקומות שבהם נכתבה ההיסטוריה שלו, ואל המרחב שממנו נקבע גם היום הביטחון של מדינת ישראל. יום ירושלים השנה איננו רק יום של זיכרון. הוא רגע להביט קדימה ולשאול כיצד ייראו 59 השנים הבאות.

לאחר קרוב לשלוש שנים של מלחמה, הגיע הזמן להישיר מבט ולגבש חזון לעשורים שניצבים לפנינו. לאחרונה נחשפו בחווה במערב בנימין ביצורי הלגיון הירדני שנבנו לפני מלחמת ששת הימים: תעלות קשר, עמדות בטון וסוללות ארטילריה שכוונו אל תל אביב ונתב"ג. מי שעומד שם היום מבין מייד למה שדרת ההר איננה עוד ויכוח פוליטי. היא חגורת הביטחון של מדינת ישראל.

השנים האחרונות המחישו לכולנו באיזו תקופה היסטורית אנו חיים. אלה שנים שבהן זהותנו מתעצבת מחדש. שנים שבהן אנו רואים את אויבינו עין בעין, נלחמים בהם ומנצחים אותם. לפעמים ניצחון איננו נראה ברגע הראשון, אלא רק בפרספקטיבה של זמן. כך היה במלחמת ששת הימים, כך בימים, בשבועות ובחודשים לאחר טבח שמחת תורה, וכך גם במבצע שאגת הארי מול איראן ושלוחותיה.

מול הניסיון להקיף את ישראל בטילים ובטרור, התחדדה שוב ההבנה: מי ששולט בשדרת ההר מגן על מדינת ישראל. במהלך המלחמה ראינו כיצד הרי בנימין הפכו לחגורת ההגנה של המדינה. אם ישראל לא תהיה על ההר, יהיו שם גורמי טרור ושלוחות איראניות שיאיימו על ירושלים, תל אביב ונתב"ג.

העתיד של יהודה ושומרון איננו רק ביטחוני. הוא גם העתיד הלאומי והכלכלי של ישראל. במשך שנים הסתכלו על בנימין, יהודה והשומרון כאזור קצה. היום המציאות משתנה. את הכבישים הישנים, הצרים והמסוכנים מחליפים כבישים רחבים ובטוחים יותר. אזורי תעשייה ומרכזי תעסוקה מתפתחים. שירותי רפואה, תיירות ותקשורת מגיעים למקומות שבעבר נשארו מאחור. זאת איננה השקעה רק בתושבי יהודה ושומרון. זאת השקעה במדינת ישראל כולה. כי האזורים הללו, גוש עציון ובנימין, שומרון, הר חברון ובקעת הירדן, הם הדבק שמחבר את ארצנו. מגבעון החדשה עד מבוא חורון, מירושלים לתל אביב, מעפולה עד באר שבע.

59 השנים הראשונות היו שנות חזרה והגנה. 59 השנים הבאות צריכות להיות שנות חיבור, צמיחה ובנייה. האתגר שלנו איננו רק לשמור על ההר. האתגר הוא לבנות עליו את העתיד של מדינת ישראל.לבנות את העתיד.