מהיערות של יוגוסלביה לטנק בגולני - שלושה דורות, אותה רוח

סבא שלי היה גיבור.

יוסף נאוטרה, סבא שלי, היה אדם קטן ושקט עם לב גדול וידיים חזקות במיוחד. כילד יהודי חכם ומעט חנון שגדל ביוגוסלביה, מוקף בגויים, הוא הותקף שוב ושוב. במקום להישבר, הוא בחר להתחזק - הפך לחותר ובנה כוח פיזי שאפשר לו להגן על עצמו בידיים חשופות.

בזכות שכלו החריף, הוא הפך למהנדס מכונות ראשי במפעל בעיר סרייבו, ולמשך זמן מה ניצל בזמן שרבים אחרים נשלחו למחנות ריכוז. אבל כשהזהות היהודית שלו כבר לא יכלה להישאר מוסתרת, הוא קיבל החלטה שתגדיר את חייו. הוא לקח את אבי הצעיר ואת סבתי וברח איתם ליערות כדי להצטרף לפרטיזנים. שם נלחם בנאצים - פוצץ גשרים ומסילות רכבת ופעל באומץ, בתבונה ובנחישות. כוחו וחוכמתו הצילו את משפחתו.

בשנת 1949 הם עלו לישראל. בארץ חדשה הוא התחיל מחדש - למד שפה חדשה כאדם מבוגר והפך למהנדס הראשי בנשר, ולקח חלק בבניית יסודות המדינה. הוא היה מבריק ומדויק, בין אם ניצח כל אחד בשחמט או יצר עוגות מעוטרות בפרטים מדהימים. היו לו לב גדול ומוח יוצא דופן.

יוסף נאוטרה היה הגיבור שלי. כילד. אבל הסיפור שלו לא הסתיים בו.

עומר, גיבור בדורו

דורות לאחר מכן, אותה רוח של אומץ חיה בעומר בננו שנולד וגדל בארה"ב, אבל שמע את הסיפורים על סביו ומשפחתו משני הצדדים ששרדו את השואה.

ב־7 באוקטובר, כאשר ישראל הותקפה, עומר - שעלה לארץ כחייל בודד - לא עמד כקורבן, אלא כמי שבחר להגן, לעמוד עבור עמו ועבור מדינתו. כמו סבא שלי, הוא הבין מה המשמעות של להיות יהודי ברגעים החשובים באמת. לא רק לחיות, אלא להגן, לקחת אחריות, ולפעול באומץ מול סכנה. הוא ומחלקת הטנקים של גדוד 77 ונמר של גולני. מעטים מול רבים דהרו אל הסכנה. הטנק של עומר נפגע, אבל עזרה לא הגיעה.

סבא שלי נלחם ביערות אירופה כי ליהודים לא היתה מדינה שתגן עליהם. עומר עמד על משמרתו כקצין בצבא בישראל כי הבין את כובד האחריות, ונהרג בניסיון להדוף את המתקפה.

יש רק מדינה יהודית אחת. ושניהם, כל אחד בדורו, הבינו היטב מה זה אומר. יוסף נאוטרה נלחם כדי שתהיה מדינה יהודית. עומר הראה את האומץ לעמוד ולהגן עליה. זמנים שונים. שדות קרב שונים. אותה רוח.

יש רק מדינה יהודית אחת. ושניהם, כל אחד בדורו, הבינו היטב מה זה אומר. יוסף נאוטרה נלחם כדי שתהיה מדינה יהודית. עומר הראה את האומץ לעמוד ולהגן עליה

ומאז אותו יום, בתוך הלא נודע על גורלו של עומר, ניהלנו מאבק - להשיב את החטופים החיים ואת החללים הביתה. מאבק כואב, עיקש, מול ממשלים שונים בארה"ב ומול ממשלת ישראל. מאבק שלא בחרנו בו, אך נכפה עלינו.

והמאבק הזה הסתיים עם שובם של החטופים, ועם השבתו של עומר לקבורה. מעל שנתיים.

כי כמו סבא שלי, וכמו עומר הגיבור שלנו - גם אנחנו מבינים: יש רגעים שבהם אין ברירה. צריך לעמוד, להיאבק, להוביל, להזכיר ולא לשכוח. לדאוג לדור המשך, ערכי, ציוני, מחובר ואחראי משני צידי האוקיינוס. עתיד המדינה בידיהם.