טרור הוא טרור - ולא משנה מי מבצע אותו

מכבסת המילים של פשיעה לאומנית, בהתייחס לפוגרומים שמבצעים יהודים ברחבי יהודה ושומרון, צריכה להיעלם מהלקסיקון שלנו.

טרור הוא טרור כהגדרתו, ולא משנה מי מבצע אותו ומה סיבותיו. אין הצדקה לטרור הפלסטיני כלפינו, כשם שאין הצדקה לטרור היהודי נגדם.

ביהודה ושומרון יש ריבון אחד על פי החוק - והוא מפקד פיקוד המרכז, קצין בדרגת אלוף, שמייצג את ממשלת ישראל ופועל בשמה. אחד מתפקידיו של פיקוד המרכז הוא לאפשר מרקם חיים בטוח בתחומו, הן ליהודים והן לערבים - ובמילים פשוטות יותר, לספק הגנה לכולם.

כדי לקיים זאת הפיקוד נדרש לארבע רגליים חזקות, שכל אחת מהן מאפשרת את מימוש המשימה ומאזנת בין הגורמים השונים. ארבע הרגליים שעמדו לרשותי בתקופתי כמפקד הפיקוד היו: המנהל האזרחי, מחוז ש"י, שב"כ וכוחות צה"ל ומג"ב.

לצערי, כיום ניתן לומר שהפיקוד פועל בתנאים קשים מאוד: מחוז ש"י אינו מתפקד ואינו מממש את ייעודו; המנהל האזרחי ברובו הגדול עובד תחת השר במשרד הביטחון (סמוטריץ'); והשב"כ - מידת מחויבותו אינה ברורה כיום.

יש להוסיף לכך את מאות מיליוני השקלים, שקשה מאוד לעקוב אחריהם, הניתנים בדרכים שונות ובשמות שונים, ומופנים להקמת חוות חקלאיות. שר הביטחון, שבכניסתו לתפקיד ביטל את צווי המעצר המנהלי ליהודים, מספק בכך רוח גבית של ממש לטרור היהודי.

לזכור את הערכים שלנו

הערכים היהודיים והישראליים אינם עומדים בקנה אחד עם מה שמעוללות כנופיות הטרור היהודי. אפשר לקרוץ, אפשר להתעלם, אפשר לומר שמדובר במיעוט (ביחס למה?) - אבל אי אפשר להתעלם מאוזלת היד של הריבון בטיפול בבעיה.

הרמטכ"ל ומפקד הפיקוד אינם יכולים להסתפק באמירות המגנות את המעשים. עליהם לפעול כדי למנוע אותם. הם יודעים היטב שמדובר במעשים לא חוקיים שעלולים להבעיר את כל השטח. בבוא היום הם יצטרכו להסביר כיצד פעלו ומה עשו. הנסיבות המקילות לא יהיו לצידם.

המצב בשטח עלול להפוך בתוך שנה לבלתי הפיך. מאות החוות שמוקמות בפאתי שטחי B ו־C כשיטה להשתלטות על שטחי חקלאות ומרעה במימון ממשלתי, ומתוך כוונה לממש את חזונו של סמוטריץ' לגירוש הפלסטינים לשטחי A, עשויות להעניק לו נקודות פוליטיות, אך מדינת ישראל, לדעתי, רק תפסיד מכך.

עובדה אחת צריכה לעמוד לנגד עינינו: לא אנחנו ולא הם מתכוונים לעבור לגור באירופה. מכיוון שכך, נכון יהיה למצוא את הדרך - הלא פשוטה - לחיות באותו חבל ארץ מבלי לפגוע זה בזה.

הנזק התדמיתי והפגיעה בלגיטימציה של מדינת ישראל הם הרסניים. אפילו בארה"ב יש לפי סקרים מסוימים רוב בציבור הרואה את ישראל באור שלילי. הנזק לצה"ל חמור לא פחות: התנהגות לא מוסרית ולא חוקית, שאינה נגדעת על ידי המפקדים בעודה באיבה, עלולה לחלחל אל תוך היחידות.