"הצטלמנו והרגשתי שזו התמונה האחרונה": התאומים שאיבדו את החצי השני

"היה לנו קשר מטורף": אובדן של אח תאום הוא פצע שקשה להסביר במילים. זה לא רק לאבד בן משפחה, עבור חלק מהאחים התאומים המשמעות היא לאבד את החבר הכי טוב שלך. מלחמת חרבות ברזל קטעה את הקשר עבור לא מעט אחים תאומים. הנופלים השאירו אחריהם  תמונות משותפות יחד, מהגן, מהבר־מצווה, מהגיוס לצבא - אך מעתה יהיה חצי חסר בתמונה.

פרויקט "התמונה האחרונה" של "היום", על שם חלל צה"ל סמל עמית רגב, בעצמו אח תאום, מעניק מקום לרגעים האחרונים המשמעותיים של הנופלים במלחמת חרבות ברזל. במסגרתו חזרנו אל תמונות של שלושה זוגות תאומים, שאחד מהם נפל במלחמה. במרכז הפרויקט נמצא עמוד האינסטגרם "התמונה האחרונה", שם מתפרסמים תמונות וסרטונים המהווים עבור בני המשפחה את התיעוד האחרון והמשמעותי ביותר של יקירם. מיזם ההנצחה בשיתוף "משפחה אחת" יגיע לשיאו ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויימשך גם לאחר מכן.

"היה לנו קשר נדיר"

סרן לירון שניר ז"ל, מפקד צוות בסיירת גולני

סרן לירון שניר ז"ל היה מפקד צוות בסיירת גולני. אחיו התאום, אלון שניר (28), מספר: "היה לנו קשר נדיר, הלכנו לאותן הכיתות, הלבישו אותנו אותו דבר. היינו מבינים זה את זה עם העיניים. היינו שונים חיצונית ופנימית, אבל בן אדם אחד. איבדתי חצי מהלב שלי".

התמונה האחרונה של לירון שהמשפחה בחרה לפרויקט צולמה ימים אחדים לפני הכניסה שלו לעזה, שם נפל. לפני אותה כניסה, אלון נסע לבקרו בבאר שבע. את התמונה שלהם מהמפגש האחרון הוא שומר לעצמו: "כשהצטלמנו הרגשתי שמשהו הולך לקרות. מהרגע שלירון נכנס לעזה הייתי בלחץ. בבאר שבע ישבנו לאכול והצטלמנו. תמיד הייתי אומר לו: בוא נעשה עוד תמונה, כי אתה יצאת יותר פוטוגני, והפעם לא אמרתי כלום - משהו בפנים הרגיש לי שזו התמונה האחרונה שלנו. גם למשפחה לא שלחתי את התמונה".

הוא חוזר אל המפגש: "פתאום היתה אזעקה וכולם רצו למיגונית, ולירון רץ לכיוון ההפוך - אני מסתכל ורואה אותו מגונן בגופו על זוג מבוגרים בכיסא גלגלים. אלה היו הדקות האחרונות שלנו. אחרי זה נפרדנו לתמיד".לירון נפל ב־ט' בכסלו התשפ"ד (21 בנובמבר 2023), בקרב בשכונת זייתון. הוא היה בן 25 במותו. "הוא לא היה אמור להיכנס לעזה", מספר אלון, "הוא התעקש להיכנס ללחימה כי רצה להגן על המדינה ואמר: 'משימת חיי היא להחזיר את החטופים'.

"בהודעה האחרונה כתבתי לו: 'אני יודע שאתה קודם כל תדאג לחיילים שלך, תשמור גם על עצמך", והוא ענה לי: 'נעשה מה שצריך'".לירון היה בחור שכולו אור, שרק הוסיף מסביבו טוב בעולם. אדם של חסד, שדאג לראות את החלש ולעזור לו בשקט. "אחד מהחלומות שלו היה להקים מכינה לחבר'ה שנושרים ולהכין אותם לגיוס לקרבי.

"הוא דגל באחדות, מילדות התנדב והצטיין תמיד. כשאמא שלנו ניקתה לפסח מצאנו תעודות וגביעים שקיבל ובכלל לא סיפר לנו. אם בכל אחד יהיה אפילו קצת מלירון - העולם יהיה טוב יותר". דקות אחדות לפני שנכנס לעזה, כתב לירון בטלפון מכתב לעם ישראל: "צריך לזכור להיות בגדלות, לאהוב את החיים ותמיד להוסיף טוב בעולם. לשמח אנשים, לראות את החלש ולעזור לו. לחייך לאנשים, לזרוק מילה טובה".

"הכי מתגעגע לשטויות שלנו"

סמ"ר טל לוי ז"ל, לוחם ומפקד בגדוד 50 בחטיבת הנח"ל

סמ"ר טל לוי מירושלים היה לוחם ומפקד בגדוד 50 של חטיבת הנח"ל. אחיו התאום, נועם לוי (24), מספר: "התמונה האחרונה שלנו היא ממשחק כדורגל של בית"ר ירושלים, המשחק האחרון שהיינו בו ביחד יומיים לפני שחזר לבסיס - הפעם האחרונה שראיתי אותו.

"היה לנו קשר מטורף. בדרך כלל אחים רבים - אנחנו היינו החברים הכי טובים. מהרגע שהיה חוזר מהבסיס היינו מתכננים את סוף השבוע שלנו, אם זה יציאות, משחקים של בית"ר, מפגשים עם חברים, מסעדות. היינו ישנים בחדרים נפרדים, אבל בגלל שהחדר של טל היה בקומה עליונה וממש קר, בחלק מהלילות הוא היה ישן איתי בחדר. אני הכי מתגעגע לשטויות שלנו, לצחוקים, לחופשות ביחד, לבוא ולספר לו דברים".

התמונה האחרונה של טל על מדים שנבחרה לפרויקט היא תמונת סלפי שצילם בבית, דקות ספורות לפני שחזר לבסיס. טל היה אמור להשתחרר שבוע וחצי לאחר מכן. החלום הגדול שלו היה טיול שחרור לדרום אמריקה, והכרטיס והציוד כבר היו מוכנים ליום הגדול. אלא שהוא הוקפץ למוצב סופה, שם שירת עוד לפני החג, כלומר לפני מתקפת 7 באוקטובר.

"בשבת התחלתי לקבל טלפונים על מה שמתחולל - הפכתי את העולם כדי להבין מה עלה בגורלו של טל, התקשרתי לכל מי שאני מכיר כדי לדלות פרטים, לאנשים שמשרתים בעוטף, ללוחמים שהיו אמורים להיכנס למוצב סופה. בשעות הערב כבר קיבלתי טלפונים ובהם חצאי ידיעות שטל נפל. ביום שני בצהריים דפקו לנו בדלת והודיעו לנו רשמית".

טל לוי היה בחור צנוע ואכפתי, צעיר ערכי, מפקד מקצועי, אחראי ומוערך. השירות הצבאי היה עבורו זכות ומקור לגאווה. הוא ניהל קרב גבורה במוצב סופה. "טל היה יכול להציל את עצמו, אבל הוא החליט להיות זה שבסוף הכוח. אמר: אם יקרה משהו, אז יקרה לי ולא למישהו אחר. הוא היה מנהיג שלקח אחריות".

"ביחד מול כל העולם"

רס"ל (מיל') אלון קליינמן ז"ל, לוחם ומפקד ביחידת מגלן

רס"ל (מיל') אלון קליינמן היה לוחם ומפקד ביחידת מגלן (עוצבת הקומנדו). אחיו התאום ארז (23) מספר: "אלון היה החבר הכי טוב שלי. אבא שלי היה אומר: 'אתם כמו אגרוף, ביחד מול כל העולם'. ובאמת היינו כוח, התאומים קליינמן, וככה כולם הכירו אותנו". משפחתו של אלון בחרה לפרויקט תמונה שלו מסיום המסע של חייליו. "היינו שני הפכים", מספר ארז.

"אלון אחראי, מסודר, ואני השטותניק, אבל היתה לנו אהבה משותפת לכדורסל. מכיתה א' זה היה כל העולם שלנו, חשבנו שנהיה עמרי כספי. בכיתה י' אלון נפצע ופרש, הוא ראה כתבה על מגלן, החליט שזה החלום שלו והתחיל להתאמן בכושר קרבי ותוך כדי סחב את החברים ואותי. החלפנו חלום להגיע ליחידות המיוחדות. אלון התגייס לקורס טיס, הגיע לסיירת מטכ"ל ומשם למגלן. אבא שלי היה צנחן, והוא שמר את הכומתה האדומה שלו והעניק אותה לאלון".

ב־7 באוקטובר אלון היה לוחם ומפקד במגלן. "באותו בוקר אני ואלון לא חיכינו לפקודה", מספר ארז, "עלינו על מדים וירדנו להילחם. אלון נלחם בכפר עזה. אחרי יומיים אמרו לי שאני חובר למגלן. הגעתי לקיבוץ סעד, ראיתי את אלון עם חיוך על הפנים וצעקתי לו 'אלון', הוא היה בשוק. אמרתי לו: 'נראה לך שתהיה מלחמה ולא נילחם כתף אל כתף?' - וככה היה. נלחמנו יחד חודשיים, תקופה שגרמה לי להכיר אותו מצד אחר, וראיתי איך הצוות העריץ אותו - זה חיזק את הקשר שלנו".

בעיצומו של יום לחימה בחאן יונס נורה טיל אר.פי.ג'י אל עבר הבניין שבו שהו אלון וצוותו. הוא נפל ב־ב' באדר א' התשפ"ד (11 בפברואר 2024), בן 21 במותו. הותיר הורים, אחות גדולה בשם גל ובת זוג, שיר, שעימה היה יחד שש שנים. קרניות עיניו נתרמו. "מאז שאלון נהרג החיים השתנו לנו, ותמיד יהיה לנו חור בלב בצורה של אלון, אבל אנחנו מאמינים בלהמשיך קדימה - אם לא בשביל עצמנו, בשביל המדינה. אלו הערכים של אלון ושלנו כמשפחה - לתת למדינה ולאהוב אותה.

"אלון אהב מאוד טבע ולטייל בארץ, אהב מתמטיקה ופיזיקה, רצה ללמוד הנדסת חשמל ולהמציא המצאה ירוקה שתעשה טוב לעולם. לעמותה על שמו קוראים 'מורשת אלון', ואנחנו מקיימים הרצאות לבני נוער על שירות משמעותי בצה"ל, והקמנו מצפה לזכרו שבו ילדים משחקים. זה מה שנשאר לנו - שיהיה פה טוב בדרכו".