"אולי עדיף שלא להבטיח עוד - אלא להתקיים"

אני דור שני לשואה. אני דור ראשון למלחמת יום כיפור. עברתי את מלחמת לבנון הראשונה, לבנון השניה וגם השלישית. עברתי את מלחמת המפרץ, את שבעה באוקטובר, את מבצע "עם כלביא", את "שאגת הארי", ואינסוף מבצעים.

אני ילדת הבטחתם יונה. נשב על המרפסת. אנחנו מגש הכסף, לא רק בטקסים.

אני דור שני לניצולי שואה. שבהעברה בין דורית הנחילה לדורות הבאים עולם שלם של חרדות, תרבות של "העבודה היא חיינו", לא לקחת סיכונים מיותרים, "אל תדאגו הם יגיעו לבד". והם הגיעו, ומגיעים בגדול.

יום השואה בפתח. צפירה לזכר. המחשבה מתערבבת בבליל אינסופי של כל אלה שצריך לזכור. שישה המיליון שבזכותם יש לנו מדינה, ואלפים, רבים וטובים, שנטבחו כאן בבית. שנרצחו ונהרגו,  שנהרגים מדי יום.

יזכור את בניו ובנותיו, דור ראשון למלחמות היום. אלה שנולדו השנה ויהיו דור ראשון למלחמות העתיד. העם הנבחר. ארץ זבת חלב. אני דור שני. אני דור ראשון. הבטחתם, והבטחות צריך לקיים. אולי עדיף שלא להבטיח עוד - אלא להתקיים.

הכותבת היא סמנכ"לית תקשורת דוברת אלביט מערכות