לשכת עורכי הדין מקיימת ערב זיכרון בסלון ומארחת את נשיא בית המשפט העליון בדימוס, פרופ׳ אהרון ברק, לשמיעת עדותו כניצול שואה. בסוף עדותו, התקיים שיח בינו ובין יו"ר לשכת עורכי הדין, עמית בכר.
אהרון ברק במסגרת ערב זיכרון בסלון של לשכת עורכי הדין \ אלינור שירקני-קופמן
"האם אתה חושב, שבירוקרטיה נטולת רגש, כשלעצמה, או מערכת משפט, או מערכת כללים, במנותק מהאישיות של המפעילים אותה, של המובילם שלה, היא יכולה להביא חברה אנושית לבצע זוועות כפי שראינו?", שאל בכר.
ברק השיב: "כן, לא פעם אמרתי, מוריי ורבותי אל תניחו שזה לא יקרה אצלנו, הכל יכול לקרות. אם זה קרה אני מצטט דברים שכתבתי. אם זה קרה במדינתו של בטהובן, באך, זה יכול לקרות גם אצלנו. לכן, אם הדמוקרטיה לא תגן על השופטים, השופטים לא יוכלו להגן על הדמוקרטיה.
בכר השיב לתשובתו של ברק כי זו "התשובה הקצרה והמלאה ביותר".
לקראת סיום, אמר בכר: "כשסיפרתי גם לעובדי הלשכה (על הערב) שוחחנו על היום", והוסיף: "השאלה שמשותפת להם ולי, מה נותן לך תקווה? לגבי העתיד עם כל הקשיים, לגבי עתיד מערכת המשפט שלנו והחוסן שלנו - כמדינה יהודית ודמוקרטית". במענה לשאלתו השיב ברק: "הבחירות". מה שגרר מחיאות כפיים מצד הקהל.
מוקדם יותר בעדותו אמר ברק: "פעם התבקשתי לתת הרצאה ביד ושם, ממנה התרחקתי בכל תקופתי. תמיד סירבתי לקבל תפקידים, נשיא יד ושם כל מיני דברים מהסוג הזה, ברחתי מזה כבריחה מאש. בכלל מכל ענייני השואה. כשהתחלתי את ההתמחות שלי, ההתמחות שלי הייתה צריכה להיות אצל גדעון האוזנר, באתי אליו, אני הייתי בעתודה אקדמית. באתי אליו אחרי הצבא, אמרתי, הנה, אני רוצה להתמחות אצלך".
הוא ממשיך ומספר כי האוזנר אמר לו: "בוא תהיה אצלי עוזר ומתמחה. אמרתי מצוין. דא עקא, שאחרי כמה חודש חודשיים שלושה, הגיע אייכמן. והאוזנר, התחיל לעסוק באייכמן. זה לקח את כל זמנו. באתי להאוזנר אמרתי לו, מדריכי היקר, אני לא יכול לשאת את זה. אני לא יכול לעבור את זה שוב. מחדש. תשחרר אותי.
"באחת ההרצאות ביד ושם שאלו אותי את השאלה הזאת ואז התחלתי לחשוב עליה. איך לפי דעתי, השואה השפיעה עליי. כשופט, כמשפטן. והתשובה שלי, שנתתי לעצמי אז, בהרצאה הזאת – היא גם התשובה שאני נותן לעצמי עכשיו.
"א', החשיבות הגדולה של הקיום של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. אני מאמין באמונה שלמה, שאילו בתקופת השואה הייתה קיימת מדינת ישראל, השואה הייתה מתרחשת שואה. אבל היא הייתה מתרחשת בצורה אחרת לגמרי. הקול המדיני של המדינה, כפי שנשמע כיום, הקול המדיני הזה, היה מביא לתוצאות אחרות לגמרי. אנחנו, במדינת ישראל, זאת המדינה שלנו. היא מדינת הלאום שלנו. אני מאמין באמונה שלמה, בחוק הלאום, שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי".
"בכל פסיקתי, עמדתי על החשיבות של השיקולים הביטחוניים והקיומיים של המדינה. יחד עם זאת, הניסיון שלי בגטו, היה ניסיון של חיים עם קבוצת יהודים שכפי שאמרתי לכם, היו אסירים בבית-סוהר שמחכים לעונש מוות שיוטל עליהם ושיבוצע. אבל הייתה לנו אחווה. והייתה לנו ערבות הדדית. ואנחנו עזרנו אחד לשני.
היו שם הרבה רופאים, אז היה בית חולים קטן. היו שם הרבה עורכי דין, אז היה בית-משפט קטן, שדן בסכסוכים בין יהודים לפי הדין החל בליטא, בין שתי מלחמות העולם. היה מישהו אפילו שאמר סיפר לי שהוא כותב דוקטורט על הנושא הזה, אבל לא שמעתי מזה אם הוא סיים את הדוקטורט. הייתה תזמורת היו חיים ביחד. הייתה עזרה. הגרמנים, לקחו מאיתנו את החיים. הם לא לקחו מאיתנו את הרוח שלנו. הם לא לקחו מאיתנו את האדם שבנו. את האנושיות שבנו".
בהמשך הוסיף ברק: "הלקח השני שלנו, הוא על כן זה, שאנחנו, פה, במדינת ישראל, צריכים לשמור על האנושיות שלנו. ולכן, אנחנו צריכים להתנהג כלפי הערבים כמו שהיינו רוצים שיתנהגו כלפינו כמיעוט בליטא. וליטא אגב, התנהגה כלפי היהודים, בליטא, בצורה ראויה. אחרי מלחמת העולם הראשונה, היה יהודי אחד, שנציג היהודים, היה חבר בסנאט, בפרלמנט הליטאי.
"לא אנחנו לא נפלה. בין אדם לאדם. אנחנו לא נפלה בין יהודי לערבי. והרעיון הזה, של כבוד האדם, שאני עבדתי עליו קשה מאוד, כשופט, ואני חושב שתרומתי החשובה ביותר בבית המשפט היא הניסיון להבין את המושג כבוד האדם. כי בצלם אלוהים נבראנו כולנו. ולכן, השוויון שהוא כל-כך חשוב לי, ותקראו את פסיקתי תראו בזה, זה לא רק שוויון שנובע מהיותנו דמוקרטיה. אלא גם מתוך היותנו דמוקרטיה יהודית. משום שצלם האדם, הוא מושג יהודי.
"הלקח השלישי שלמדתי, כך אני חושב, הוא שאני צריך לעשות כל ניסיון, למצוא איזושהי לאפשר חיים ביחד, בין הקיום של המדינה, כמדינה, עצמאית, ששם אנחנו נחיה, אבל שמפעילה שלטון. וזכויות האדם. שהן כל-כך יקרות לי. אז הגרמנים למשל, אחרי מלחמת העולם השנייה, מצאו את הנוסחה ויש פסיקה על זה וספרות על זה. שגרמניה, היא דמוקרטיה מיליטנטית. מגנה על האופי הדמוקרטי שלה בצורה שלא יתאפשר עוד שהדמוקרטיה עצמה תשתמש בכליה כדי לאפשר פגיעה בדמוקרטיה.
"וגם בפסיקתנו, אתם זוכרים את פסק הדין של ירדור, של השופט זוסמן, כבר ציטט, את הדמוקרטיה המיליטנטית ואמר אני מסתפק בדמוקרטיה מתגוננת. ואני, אומר לכם אני מסתפק בדמוקרטיה מידתית. אנחנו צריכים תמיד לחפש איזונים. לא ללכת לקצוות. אלא ללכת לפתרונות מאוזנים. היחסים בינינו לבין עצמנו, וביחסים בינינו לבין שכנינו. תודה רבה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו