יותם רצה להיות אבא - ולא חשב שזה יקרה כשהוא לא יהיה כאן

אנחנו נמצאים בתהליך הזה כבר שנה ורבע. היום הזה שבכלל אפשרו לנו לקחת זרע מיותם, היה קרן אור בחושך הנוראי שנפל עלינו.

שי־לי עטרי היא זו שהובילה את השינוי המאוד משמעותי שאפשר לקחת מהמת זרע באופן אוטומטי. אנחנו זכינו בזכותה ביכולת הזאת.

הנחנו את זה בצד עד שבמקרה, או שלא במקרה, פגשתי את עו"ד נילי שץ ומשם יצאנו לדרך. היה מסע חיובי, אני לא הרגשתי שאני נלחמת, ואני לא אוהבת לקרוא לזה מאבק, אני מרגישה שהייתה באנרגיה מאוד טובה, ושמדינת ישראל באיזשהו אופן עברה שינוי לטובה בהסתכלות שלה על האירוע הזה, כי 7 באוקטובר שינה את הכול.

יותם שלנו באמת מאוד רצה להיות אבא, והוא דיבר על זה, הוא היה בן 28. הוא דיבר עם אבא שלו רביב על זה והוא דיבר איתי על זה, ולשמחתנו גם היו לנו דברים כתובים שהוא כתב. הוא כמובן לא תכנן ולא חשב אי פעם שהדבר הזה יקרה כשהוא עצמו לא יהיה כאן, אבל הוא כן דיבר על זה.

המדינה חייבת להבין שאדם שיוצא למלחמה בגיל 18 לא חושב אם הוא רוצה להיות אבא או אם הוא רוצה לא להיות אבא, הוא הולך להילחם. הרבה פעמים הוא לא חוזר, לצערנו הרב, וההורים שלו, ההורים שלו חייבים לקבל את הזכות להיות סבא וסבתא.

אנחנו רוצים להיות סבא וסבתא, אני לא יכולה להיות אימא של הילד הזה.

זה תהליך, זה לא ברגע שקיבלנו את האישור היום בבוקר, מחר אנחנו כבר הולכים עם הפונדקאית.

יש פניות עוד מהיום שהתחלנו לדבר על זה. אבל צריך גם למצוא את האימא הנכונה ואת המישהי שאנחנו נתאים לה והיא תתאים לנו.

לילד או לילדה שיוולדו נספר שהיה לו אבא גיבור. יש הרבה מאוד סוגים של משפחות היום, עם הורים, עם שני הורים כאלה, בלי אימא, בלי אבא, ולכל אחד מותאם הסיפור שלו. אנחנו והאימא נספר לילד שהיה לו אבא גיבור.