“פירקו לנו את הצורה”: בר קופרשטיין חושף מה אמרו שוביו – “זה בגלל שדה תימן”

לראיון המלא עם בר קופרשטיין במגזין פסח

שורד השבי בר קופרשטיין סיפר היום (ראשון) על רגעי אלימות קשים שעבר בעזה – ועל המסר הברור שהעבירו לו שוביו בזמן אמת.

בריאיון לכאן רשת ב’ תיאר קופרשטיין כיצד הוא וחטופים נוספים הוכו במשך ימים. לדבריו, השובים לא השאירו מקום לפרשנות: הם קשרו את המעשים למה שכינו “שדה תימן”, לצד התייחסות לראש הממשלה בנימין נתניהו ולשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר.

“הם לקחו אותי ואת יוסף (חיים אוחנה) ופשוט פירקו לנו את הצורה”, סיפר. “שברו לי את הרגל באותו היום ואמרו לנו שזה בגלל נתניהו, בגלל בן גביר, בגלל מה שעושים לאסירים שלהם, ובגלל שדה תימן”.

"כשהם נרגעו, הראו לנו את הסרטון. באמת לא היה לי מושג מה זה שדה תימן, כשהייתי אז בשבי, כן? באמת לא היה לי מושג. מראים לך את הסרטון הזה ואומרים לך, 'בפעם הבאה זה לא ייגמר במכות, בפעם הבאה, אם יהיה משהו שוב כזה - אני הורג אותך'".

לעשות את החג כמו שצריך

על חג הפסח בחיק המשפחה, סיפר: "היה ממש מרגש להיות סוף סוף עם כל המשפחה ביחד ולעשות את חג כמו שצריך. בשבי, בתקופות של החגים, זמנים של משפחה, אתה נזכר ונהיה לך הרבה יותר קשה, אתה פשוט נמצא יום שלם שם בדיכאון, וזה לא פשוט".

"זה היה אחד הרגעים הקשים ביתר בשבי". בר קופרשטיין מתאחד עם משפחתו לאחר השחרור מידי חמאס

בר שוחרר מהשבי ב-13 באוקטובר 2025, אחרי כשנתיים שהוחזק בעזה. בראיון בכאן רשת ב׳ הוא חזר על אחד הרגעים הקשים ביותר בספרו החדש, הקשור לפרשת שדה תימן. עדות דומה השמיע בראיון לכתבת ״ישראל היום״ יפעת ארליך, שפורסם במגזין חג הפסח.

"עכשיו אתם תחטפו"

בספר מתאר בר, לראשונה, כיצד הדלפת הסרטונים בפרשה הביאה להתעללות מזוויעה בחטופים. המחבלים, הוא נזכר, הסבירו להם כי "מתפרסם בעולם שהחיילים שלכם הכו אסירים שלנו במחנה שדה תימן, אז עכשיו אתם תחטפו". המחבלים אף הראו לחטופים סרטונים שבהם נראים חיילי צה"ל מכים אסירים.

"לא הבנו איך יכול להיות שמפרסמים סרטונים שפוגעים בנו. זו היתה תקופה נוראית בשבי. הם פוצצו אותנו במכות עד שהתעייפו, ואז אמרו 'נחזור מחר'. לא הצלחנו לישון כל הלילה מרוב חרדה. זה נמשך ככה כמה ימים, ואז אחרי כשבוע, ראינו את הפנסים מרחוק והתחלנו בתפילות של 'שמע ישראל' ו'שיר למעלות', וכבר חיכינו עם הפנים לקיר. פתאום המחבל קרא לי וליוסף חיים אוחנה, שם לנו כיסוי על הראש ולקח אותנו משם. שאלתי לאן, והוא אמר: 'שתוק. אל תדבר'. אתה אומר לעצמך, בוא'נה, אם כל השבוע נתנו מכות, אז עכשיו יוציאו להורג ואף אחד לא יידע.

"כמו נצח"

"בפתח של חדר המחבלים נתנו לנו סטירות לפנים שיישר הפילו אותנו לרצפה. אתה רואה כוכבים והם מתחילים לדרוך, לבעוט, לגרור. זה היה כמו נצח. הם קשרו לנו את הרגליים לברזלים. המחבל אמר: 'עכשיו תרגישו על בשרכם. מה שעשו לאסירים שלנו, אנחנו נעשה לכם'. שמעתי את יוסף צורח, ואז זה הגיע אליי, פתאום מכה מטורפת ברגל, עם איזה מקל או ברזל. וככה עוד ועוד. באינסטינקט שמתי את רגל ימין על שמאל, כדי לחטוף מכות ברגל אחת, כדי שאוכל לדרוך על הרגל השנייה".

המכות נמשכו עד לעילפון ועד שאצבעות רגליו של בר נשברו. שני החטופים המוכים נאלצו לדדות במנהרה עד למסדרון בו הוחזקו החטופים. "לקח לי 10 דקות ללכת 300 מטרים. אוהד בן עמי, אלקנה בוחבוט, שגב כלפון ומקסים הרקין היו בשוק כשראו אותנו מפוצצים ממכות. זה היה אחד הרגעים הכי קשים בשבי, באמת".

ההתעללות נפסקה כאשר בן עמי - המבוגר מכולם, שאותו המחבלים כיבדו - פרץ בבכי וביקש מהם לחדול. "אוהד אמר: 'למה אתם עושים להם את זה? הם כמו ילדים שלי'", מתאר בר בספר את תחינותיו של בן עמי, "'אתם מרעיבים אותנו, אנחנו פה בחושך ובייאוש, למה גם מכות? אנחנו לא אשמים. אני לא עומד בזה יותר'. ואז זה נפסק. אנחנו עומדים בגוש אחד ומתחבקים".