בין מלון לרחוב: המפונים שמתמודדים מול מערכת לא מתואמת

כחודש לאחר פגיעת הטיל האיראני בשכונת מגורים בבאר שבע, שהותירה יותר מחמש מאות דיירים ללא קורת גג ופגעה בלמעלה משמונה בניינים רבי קומות, מתגבשת תמונה מטרידה של התנהלות מבולבלת וחסרת תיאום מצד הגורמים האמונים על הטיפול באזרחים. לצד הנזק הפיזי הכבד, התושבים מתמודדים עם חוסר ודאות מתמשך, לחץ להתפנות מהמלונות וקשיים משמעותיים מול מס רכוש.

לפי עדויות המפונים כבר בליל האירוע התקשו רבים מהתושבים לקבל מענה בסיסי באשר למקום הלינה. חלקם נותרו שעות ארוכות ללא פתרון מסודר ורק בשעות מאוחרות קיבלו שוברים למלונות. בימים שלאחר מכן החלה שגרה של פניות חוזרות ונשנות למס רכוש בניסיון לקדם טיפול בנזקים, אך רבים מהדיירים מתארים תחושה כי הם נאלצים להיאבק כדי שכל פגיעה תירשם ותוכר.

ליה, שביתה נפגע באירוע, מתארת מציאות של חוסר מענה ועומס בירוקרטי: “מהרגע הראשון זה היה מרדף אחרי תשובות. אנשים לא ידעו איפה הם ישנים בלילה, וגם אחרי זה צריך להתחנן לשמאים שירשמו נזקים. דברים שנפגעו מוגדרים פתאום כ‘לכלוך’ או ‘תקין’, מרגישים שמנסים להקטין את הנזק בכוח”.

במקביל, נוצר בלבול משמעותי סביב שאלת הדיור החלופי. בתחילה נמסר לתושבים של כל בניין מסר אחר עבור חלקם טענו שמדובר בחודש בלבד למרות שהמצב לא מאפשר שיפוץ של חודש וחזקה למגורים בבניין, עבור אחרים מספר חודשים ללא מענה מדוייק טיהור יש שנה ואף יותר של תיקונים.

למירה, תושבת אחד הבניינים הסבירו מהעירייה שתוך חודש יגמר השיפוץ ולכן אין צורך לחפש דירה חלופית, בהמשך השתנו ההנחיות והדיירים התבקשו למצוא פתרון מגורים זמני לתקופה מוגבלת. בפועל, שוק השכירות אינו מאפשר התחייבויות קצרות טווח, והפער הזה הוביל לחשש מהתחייבויות כלכליות ארוכות ללא ודאות לגבי המשך הפיצוי.

מירה, שפונתה למלון ביום הפגיעה, מתארת את הסתירות בין הגורמים: “אמרו לנו לא לחפש דירה כי השיפוץ ייקח חודש, ואז התחילו ללחוץ שנצא מהמלון ונחפש שכירות. אין סנכרון בין העירייה למס רכוש, כל אחד אומר משהו אחר”.

לדבריה, הלחץ לעזוב את המלון היה יומיומי: “אמרו לנו שזה בגלל החג ואחר כך שאנחנו עולים להם הרבה כסף. אבל אנחנו משלמים מיסים כמו כולם, זה לא אמור לעניין כמה אנחנו עולים”.

בסופו של דבר, מתוך חוסר ברירה, בתה שכרה דירה בהתחייבות ארוכה, אך עד כה לא התקבל פיצוי. מירה מתארת גם את ההתנהלות מול מס רכוש: “השמאי הגיע יום אחרי, צילם הכול, אבל חודש אחרי גיליתי שהוא בכלל לא הגיש דוח. ביקשו ממני להכין טבלת אקסל עם שווי הריהוט במקום לקבל הערכה מסודרת”.

גם השהות במלונות לא סיפקה יציבות. תושבים מתארים לחץ מתמשך להתפנות, לצד תנאים שהלכו והידרדרו ככל שהתקרב מועד העזיבה. במקביל, בחלק מהמקרים נמסר לתושבים כי ניתן לחזור לדירות שנפגעו, גם כאשר לא היו בהן תנאים בסיסיים כמו מים, חשמל או מעלית.

אדוארדו, בן 71, שפונה מביתו, מתאר את הקושי מנקודת מבטו: “הבניין לא ראוי למגורים, אין מעלית ויש בעיות חשמל ומים. אני מתגלגל בין חברים ואין תשובות ברורות. כל הגורמים לא מתואמים, העירייה, מס רכוש והקבלנים אומרים דברים שונים”.

גם בתחום התביעות נרשמים עיכובים משמעותיים. למרות הבטחות לטיפול מהיר, תביעות רבות טרם הושלמו, והתושבים מדווחים על קושי להשיג מענה ישיר. המוקד הטלפוני, כך לטענתם, משמש כמרכז מידע בלבד ואינו מספק תשובות מחייבות, מה שמוביל להפניות חוזרות בין הגורמים השונים ללא פתרון.

התמונה הכוללת מצביעה על כשל בתיאום ועל היעדר מדיניות ברורה ויציבה לטיפול במפונים. עבור התושבים, המשמעות היא המשך חיים במצב ביניים מתמשך, לצד תחושת תסכול עמוקה.

מירה מסכמת את התחושה הקשה: “אחרי שלוש שנים של מלחמה הם לא יודעים איך להתנהל. אני לא מבקשת מותרות, רק לחזור הביתה”.

מרשות המסים נמסר בתגובה: ״קרן הפיצויים פועלת ברגישות ובהוגנות במטרה להעניק מענה לצורכי האזרחים שאכן זקוקים לפינוי בהתאם למצב של ביתם. כל מפונה שקיבל הודעה על סיום השהות במלון, קיבל אותה רק לאחר שנציג הקרן ביקר בדירה ומצא כי היא ראויה למגורים. ההודעות נמסרות לפחות 48 שעות לפני הפינוי. אם יש מפונים שסבורים כי התאריך שנקבע לתום שהותם במלון אינו מוצדק, באפשרותם לפנות לנציגי הקרן ולבקש בחינה מחודשת של המצב״.

מטעם עיריית באר שבע נמסר: "הקביעה אם נכס ראוי למגורים מתבצעת על פי קריטריונים והנחיות שנקבעו על ידי מס רכוש. בהמשך לכך גם קביעת הזכאות לפתרונות לינה ושיקום הנזק הפיזי מצויה באחריותן של רשות החירום הלאומית ומס רכוש, ומתבצעת על פי נהלים ממשלתיים.

מנהלת 'לביא' מלווה את התושבות והתושבים שביתם נפגע ומעניקה מעטפת סיוע רחבה הכוללת ליווי רגשי, סיוע במציאת פתרונות דיור זמניים ותיווך מול גורמי הממשלה, כדי להבטיח שכל תושב ימצה את זכויותיו במהירות האפשרית".