האחות השכולה שפועלת להביא חיים חדשים לצפון: "זו מתנה לגור פה"

אחיה של רתם גרשקוביץ, רב סמל עמר גאלדור ז"ל, נפל בלבנון בנובמבר 2024. רתם עובדת בתוכניות עתודה של משרד הבריאות לשיפור הרפואה בנגב ובגליל כשהיא מרגישה כי היא ממשיכה בדרכו של אחיה. היא מסבירה מה לדעתה צריך לעשות כדי לחזק את חבל הארץ ומזמינה את הישראלים לעבור צפונה

רתם גרשקוביץ, אם לשניים ונשואה ללוחם מילואים שגויס ב-7 באוקטובר החליטה בינואר 2024, שלושה חודשים אחרי פתיחת מלחמת חרבות ברזל לעבור דווקא לחצור הגלילית, מרחק של כתשעה קילומטרים מגבול לבנון, ויעד להתקפות טילים מרובות, ככל שהתקדמה המלחמה.

רתם, בוגרת "ישראל 2050" מבית תנועה ישראלית, עובדת בשתי תוכניות עתודה של משרד הבריאות לשיפור הרפואה בנגב ובגליל, תוכנית סטודנטים הנקראת אילנות גליל ותוכנית כוכבים למתמחים. היא שמה לעצמה מטרה להביא את האוכלוסייה צפונה. 

"לי ולנדב בעלי תמיד היה חלום לעבור צפונה, וחיכינו לטיימינג הנכון", היא מספרת על ההחלטה  הסופית בחורף 2024, "הוא התקבל מהרגע להרגע ללימודי רפואה ב-4 שנתי בצפת, והיה כתוב "נא להגיע תוך יומיים", כי פתיחת הלימודים נדחתה בגלל המלחמה והלימודים החלו בעצם כמה ימים לפני שהוא קיבל את ההודעה. ואז עברנו בעצם מירושלים לצפון".

הקושי לדבריה, נובע מצד אחד מהעבודות המוצעות, שחלקן ללא אופק או שכר מספיק טוב, ומצד שני - היצע העבודות הוא נמוך, ולקח רב זמן כדי לאתר משרה. "משרה יכולה לעמוד ריקה גם חודשיים, כי למעסיק יש גם קושי למצוא את האוכלוסייה הטובה עם ההשכלה. זה מאוד מאתגר, לשני הצדדים", אמרה.

גרשקוביץ אומרת כי גם היום, כשאנשים מדברים איתה על מעבר לצפון ומתייעצים איתה, היא מפצירה בהם דבר ראשון לחפש משרה כי זה "הדבר הכי מאתגר שיש" ו"גם כשמוצאים משהו טוב, לעיתים השכר נמוך יותר".

"בהתחלה כשהגעתי לצפון מירושלים, הרבה ממה שראיתי היה הצעות למלגזן או עובדת פס ייצור, במשרות האלה יש יותר היצע. למשרות ה'איכותיות' - פחות".

אמר כי תפקידו "להגן על הצפון" – ונפל בלבנון

ירי הטילים והכטב"מים מחיזבאללה במהלך 2024 הלך וגבר ככל שישראל התקרבה למבצע הביפרים. רתם גידלה את את בנה הבכור יותם לבד בצפון בבית ללא ממ"ד כשבעלה משרת במילואים בעזה. אחרי מבצע הביפרים, וכשהיא בהיריון מתקדם, היא החליטה לעזוב לדירה בקיבוץ בארות יצחק.

"זו הייתה תקופה קשה של המון אזעקות וכט"במים, פשוט חיינו בתוך שדה קרב. זה משהו שאי אפשר להסביר אותו, כל הזמן פיצוצים, כל הזמן רואים דברים בשמיים. אי אפשר לחיות ככה", היא תיארה את מה שחוותה אז, סיטואציה דומה אותה חווים תושבי הצפון כעת.

"בעצם, בשלב מסוים אחרי הביפרים שהירי מלבנון היה מאוד קשוח, היה לילה עם מטח מחריד שלאחריו החלטנו שזהו, שאנחנו בעצם יוצאים מפה לתקופה. נכנסנו לאוטו ב-12 בלילה, ופשוט נסענו", הוסיפה.

כחודשיים לאחר מכן, הגעגוע לצפון כבר אז עז מידי והמשפחה החליטה לשוב, מספר ימים בודדים לפני שרתם עמדה ללדת. ימים לאחר ששבו, היא קיבלו את בשורת האיוב - אחיה, רב סמל עמר משה גאלדור ז"ל, נפל בלבנון. 

עמר חלה בסרטן לפני מספר שנים, ויכל לקבל פטור, אז בחר ללכת למילואים. הוא שירת חודשים במילואים בעזה והוקפץ בבוקר המתקפה ב-7 באוקטובר, בסוף ספטמבר 2024, עומר עלה עם הגדוד שלו, יחידת סיוע המנהלתי של גולני, ללבנון. הוא לחם במשך כחודשיים עד שנפל ב-19 בנובמבר מפגיעת כטב"ם של חיזבאללה בתוך שטח לבנון. רתם מספרת כי ממה שידוע לה, עמר וצוותו נקלעו לקרב עם כוחות של חיזבאללה בכפר יארון.

החיבור לצפון, אומרת גרשקוביץ, התחזק לאחר נפילתו של אחיה הלוחם: "חזרנו לירושלים בשביל השבעה, אבל יומיים אחריה כבר חזרנו שוב לצפון. אמרתי למשפחה שאני יולדת בצפון. החיבור למקום היה כל כך חזק, והוא דווקא התחזק בעקבות המוות של עומר". ביתה השנייה של רתם ונדב, אור, נולדה בתת קרקע של בית החולים זיו בצפת.

לדבריה, בחזרה שלה לצפון, היא ממשיכה בדרכו: "הוא היה מאוד מעורב במה שעובר עלינו במלחמה, הוא כל הזמן התקשר והתעניין. היה לו מאוד חשוב שנרגיש טוב, ואני הרגשתי שהוא נלחם בשבילנו, בשביל תושבי הצפון, הוא הלך בשביל שיהיה טוב לתושבי הצפון, טוב כמו שצריך להיות טוב לאנשים, לחיות באמת ובביטחון". 

התוכניות לשיפור הרפואה

תוכניות העתודה של משרד הבריאות בתחום הרפואה נועדו להעניק מעטפת שכוללת ליווי, תמיכה, והכשרות מקצועיות לרופאים שבוחרים להתמחות דווקא בבתי החולים בנגב ובגליל. המטרה - לגייס רופאים שכמובן יהיו בעלי ידע מקצועי נרחב, אך גם כאלו ש"אזור הצפון חשוב להם, שבוער בהם הרצון לשנות, שיהיה יותר טוב", אומרת גרשקוביץ.

"הפרוייקט שלנו מדבר על תקווה. בשביל לגור בצפון ולבחור בו, צריך להיות אדם שמסוגל להרים את המבט שלו ולהסתכל קדימה, לא אדם שמסתכל על 'הכאן ועכשיו' ומתלונן - אלא מישהו שבאמת מסוגל להרים את הראש ולחשוב על העתיד".

לדבריה, "קשה לשים את הקשב על הצפון, צריך מישהו שמכיר את השטח, מה שעובד בנגב לא בהכרח יעבוד בצפון"

עיקר הביקורת של רתם על התנהלות המדינה בצפון, נוגעת לעניין הניהול מרחוק, והתחושה שמי שמנהל את המצב מירושלים "לא חי את השטח". לדבריה בשביל להביא צעירים ומשפחות צעירות לצפון ולהשאיר אותן, "חייבים להיות מחוברים לשטח, להגיע לראות את הדברים ולדבר עם צעירים, להבין מה עובר עליהם, לשמוע אותם, אני חושבת ששם ממש יכול להיות ההבדל". 

היא מסבירה כי לפרוייקטים כמו הרכבת לקריית שמונה לא תהיה אותה השפעה חיובית כמו שהייתה לרכבת לשדרות: "זה מהמם. זה חמוד. ובכל זאת - זה ייקח שעתיים? (בהתחשב בתנאי השטח) זה לא פרקטי. הרבה פעמים חושבים לקחת את מה שעבד בדרום ולעשות אותו בצפון. הצפון הוא אחר, יש לו דנ"א שונה".

"האמון במדינה נסדק קשות, אבל אפשר לתקן"

פעילותו של חיזבאללה במבצע 'שאגת הארי' מוכיחה כי לכל הפחות הייתה תקלה קשה בתיווך המסרים שהועברו בין הדרג המדיני והצבאי לבין תושבי הצפון בדבר היכולות של ארגון הטרור לשוב ולפגוע ביישובים בתום מבצע חצי הצפון.  

רתם אומרת כי היה צורך לשקף לתושבים את תמונת המצב האמיתית, ולדבריה משהו באמון נסדק קשות, אך ברמה שאפשר לתקן

"בית צריך להיות דבר יציב. אי אפשר לצאת ולחזור כמה פעמים תוך מספר חודשים. תדברו איתנו. זה הבית שלנו. גם אם המצב קשה, ומלחמה זה דבר מורכב. הבטיחו לנו הבטחות שלא קרו. תשימו לנו את האמת מול הפנים. אל תגידו חיזבאללה מורתע".

רתם עצמה בחרה בעצמה להתפנות ולדבריה הפתרון לא צריך להיות לפי קווים, אלא לפי המצב בשטח. "ייתכן שאוכלוסייה כזו תבחר להישאר ואוכלוסייה כמו המבוגרים תרצה להתפנות. צריך הרבה יותר חיבור לשטח", היא חוזרת על הדגש המרכזי.

"כסף ומענקים? לא פתרון"

גרשקוביץ אומרת כי הדרך לשיקום וחיזוק הצפון היא לא במתן כספים ללא תכלית, מענקים והטבות . לדבריה מדובר ב"טעות מהייסוד" ויש הרבה פעולות אחרות, שיעלו הרבה פחות כסף לממשלה ויהיו יותר משמעותיות. 

"בתוכניות שלנו, אנחנו נותנים הכשרה, לא רק מענקים. כשמדברים עם השטח בצורה נכונה, ובפרט מדבר איתם על השייכות, אתה מחזק להם את הזיקה, אתה מחזק בכך את המקום באופן משמעותי, הרבה יותר מאשר לתת הנחה במעון ילדים. לחלק 2,500 שקל לאנשים בקריית שמונה זה לא פתרון. זה כמו מה להגיד "הנה הבאנו", ולא להביא פתרון אמיתי.

בתוכניות שלנו, בעצם, אנחנו, אנחנו עובדים על אוכלוסייה איכותית שתגיע, שתשפר באמת את הרפואה. זה אנשים טובים, זה אנשים חזקים, זה אנשים שבוחרים בצפון, וגם אנחנו משתדלים, אנחנו עובדים כמעט ורק עם ספקים שהם מקומיים, גם בצפון וגם בדרום, וזו עוד דרך של המדינה לתמוך במקומות האלה, זה עוד דרך להביא כסף, אבל שוב, בצורה חכמה, בצורה בונה, ולא רק מענקים".

"זו מתנה לגור פה"

למרות כל האתגרים והקשיים, רתם מאמינה שבמעבר לצפון היא העניקה לילדיה עתיד טוב יותר. והיא בוחרת לסיים בנימה אופטימית.

"הצפון והגליל העליון בפרט, זה האזור הכי יפה במדינת ישראל, זו מתנה לגור פה, זה לקום כל יום באמת בתוך חלום. אני נוסעת לעבודה ואני מתחרפנת, ואני אומרת, איזה זכות יש לי. לא חייבים רק לבוא ולטייל בצפון, אפשר שזה יהיה הבית. הצפון צריך אנשים שבוחרים בו ושרוצים לגור בו בגלל היופי שלו, בגלל הטוב שלו, בגלל השלווה שלו. אני פה ועוד המון המון צעירים באמת מחכים, מחכים לאנשים האלה שיבואו והם לא יתחרטו".

אור בן-דורי, מנהלת "ישראל 2050" מבית תנועה ישראלית: "הדור שלנו נמצא היום בחזית - במילואים ובעורף - והוא גם זה שיבנה את הצפון ביום שאחרי. גם בשעה הקשה הזאת, צעירים בוחרים להישאר בצפון למרות המציאות הביטחונית המורכבת, לפעול, להשפיע ולהכות שורשים, אבל זה לא יכול להישען רק על תחושת שליחות לאומית".

לדבריו, "כדי שיהיה עתיד - חייבת להיות מדיניות; מדיניות שמבינה שהצפון הוא לא רק קו עימות, אלא חבל ארץ שצריך לפתח - תעסוקתית, כלכלית, חברתית. אם לא נשלב את הצעירים בתהליכי קבלת ההחלטות ונתרגם את האחריות שהם נוטלים בשטח לכוח שמשנה מדיניות - נפספס את ההזדמנות לבנות כאן מציאות אחרת".