"כולם אהבו אותו": סיפורו של רפאל, שנהרג בתאונת אופנוע לאחר שנשמעה אזעקה

בני משפחתו של רפאל מאירוב (22) מקרית מוצקין, שנהרג השבוע בתאונת דרכים בעת שרכב על אופנוע כאשר נשמעה אזעקה, מתקשים להתמודד עם האובדן. משפחתו מספרת: ״רפאל היה מסוג האנשים שקשה למצוא".

רפאל הובהל תחילה לטיפול בבית החולים רמב"ם, אך נפטר מפצעיו למחרת.

מי שהכיר אותו מספר על אדם מיוחד אהוב על חבריו, חרוץ בעבודתו, בעל נשמה גדולה ולב רחב שתמיד חיפש לעזור לאחרים.

כבר מילדות בלט רפאל כאדם בוגר לגילו. הוא היה תלמיד טוב, הצליח כמעט בכל מקום אליו הגיע, אך לא מתוך מאמץ להוכיח משהו אלא משום שזה היה הטבע שלו.

לדברי אחיו ינון, רפאל לא התעסק בדברים חומריים או חסרי משמעות. "כבר מגיל קטן היה לו ראש בוגר ונשמה גבוהה. הוא תמיד חיפש לעשות את הדבר הנכון, ותמיד חשב על הזולת לפני שחשב על עצמו".

חלם על קרבי

עוד בתקופת התיכון החל רפאל להתאמן בכושר קרבי. הוא נהג לקום מוקדם בבוקר, להגיע לים לריצות ואימונים מפרכים מתוך רצון להגיע לתפקיד משמעותי בצבא. בני משפחתו מספרים כי הוא ראה בכך שליחות. "אני ואח נוסף לא עשינו צבא, והוא הרגיש שהוא רוצה להיות הדוגמה במשפחה", סיפר אחיו ינון.

רפאל חלם להגיע לשייטת והתאמן בהתמדה. לאחר מיונים שונים הגיע ליחידת דבורים, אך הרגיש שזה אינו המקום שאליו שאף. למרות זאת, הוא לא ויתר והמשיך להיאבק על מקומו עד שהגיע לתפקיד קרבי ביחידת לוט"ר.

במהלך שירותו נפצע רפאל פציעה קשה בראשו, שכללה שבר בגולגולת ופגיעה בארובת העין. לאחר תקופת שיקום מורכבת הציעו לו פטור מהמשך השירות הצבאי, אך הוא סירב. "הוא התעקש ואמר שהוא נשאר עד הסוף״, מספרים בני משפחתו.

ואכן, רפאל השלים את שירותו וסיים אותו למרות הקשיים הרפואיים. גם לאחר השחרור לא עצר. הוא חזר מיד לעבוד בפיצריית “טוסקנה” בקריות, מקום שבו עבד כבר מגיל צעיר ונודע כעובד מסור וחרוץ. מדי יום היה קם בשעות הבוקר המוקדמות ויוצא לעבודה, לעיתים עד שעות הלילה המאוחרות.
למרות תופעות הלוואי מהפציעה שכללו הקאות, בעיות רפואיות שונות וכאבים, הוא המשיך קדימה ותכנן את עתידו: החל ללמוד לפסיכומטרי ושקל לימודים בארצות הברית בתחום הקשור לעולם הביטחוני.

"חשב על אחרים"

חבריו ליחידה שהגיעו לנחם את המשפחה סיפרו כי היה עבורם דמות משמעותית. "כולם אהבו אותו. בשביל רבים הוא היה כמו אח גדול, אפילו דמות אב", מספר אחיו.

לדברי בני המשפחה, רפאל היה אדם אמיתי וישר. ״לא היה בו אפילו גרם אחד של זיוף. מה שהיה לו בלב – זה מה שהיה יוצא״.

בני משפחתו מתקשים להאמין כי פחד או לחץ גרמו לתאונה שבה היה מעורב. ״הוא לא פחד מאזעקות ולא משום דבר. אחרי הפציעה שלו הוא חזר לשרת. הוא היה אדם חזק״, אומר אחיו.

לדבריו, ייתכן שנאלץ לבצע סטייה פתאומית כדי להימנע מפגיעה באחרים. "זה היה רפאל", מסכמים בני המשפחה בכאב. ״גם ברגעים האחרונים שלו – הוא כנראה חשב על אחרים לפני עצמו״.

רפאל השאיר אחריו 2 אחים וזוג הורים. יהי זכרו ברוך.