עירית גלעד (43) לא דמיינה שתמצא את עצמה בתא הטייס דווקא בתקופה המאתגרת ביותר שידע עולם התעופה הישראלי. לפני כעשור היא החליטה על שינוי קריירה דרסטי: "חטפתי סוג של 'סיבוב' והחלטתי שאני עוזבת הכל וטסה לארצות הברית כדי ללמוד טיס". היא חזרה לארץ כטייסת מוסמכת לפני הקורונה, והחלה לעבוד ב"ישראייר" לפני כשנתיים וחצי – רגע לפני שאירועי שבעה באוקטובר והמלחמה המתמשכת שינו את פני השמיים.
בימים אלו, כשהשמיים נסגרים ונפתחים חליפות, עירית משמשת בתפקיד רגיש במיוחד: טייסת בטיסות החילוץ להשבת ישראלים שנתקעו בחו"ל. בין טיסה לטיסה, היא התיישבה לראיון מיוחד כדי לספר איך נראה העולם מגובה 30 אלף רגל כשבבית מתחוללת מערכה.
איך ההרגשה בטיסה כזו, שהיא רחוקה מאוד מה"יומיום הרגיל" שלך?
"לפני הכל, אני מרגישה שליחות להטיס את הישראלים הביתה. זה בהחלט שונה. זה מתחיל בהגעה לשדה ריק – אין אנשים מלבד מעט אנשי ביטחון וניקיון. זה מרגיש כמו לראות גן סגור. גם האופרציה על הקרקע אחרת: אנחנו חייבים להספיק את כל הבדיקות במינימום זמן. הסטנדרטים שלנו לא משתנים, לא משנה מה התפאורה, כי השגרה הזו היא מה ששומר עלינו במצבים שהם לא שגרתיים".
לאילו תרחישים ביטחוניים אתם נערכים במהלך הטיסה?
"אנחנו מוכנים להכל: מאזעקות בזמן עליית הנוסעים ועד אזעקות ברגע הירידה. יכול להיות מצב שאנחנו כבר בהסעה למסלול ופתאום יש אזעקה; בשלבים מסוימים, עדיף להמריא מאשר לעצור בצורה לא בטוחה. מגדל הפיקוח הוא העיניים שלנו – אם יש אזעקות על הקרקע, הם יורו לנו לפנות אחורה או ללכת סביב באוויר. המנטליות של מוכנות לכל תרחיש הפכה לשגרה שאנחנו ממש חיים אותה".
בתור מי שיושבת בקוקפיט, התפקיד שלך הוא גם להרגיע את הנוסעים. איך עושים את זה כשמדווחים על טיל בדרך?
"אנחנו מתדרכים את הנוסעים שהסדר והרוגע הם המפתח ליציאה בטוחה מהמטוס במקרה חירום. הנוסעים משתפים פעולה, הם חשופים למה שקורה ומבינים את המצב. כשאני בקוקפיט אני מאוד רגועה, כי אני סומכת על המערכת ויודעת בדיוק מה עלינו לעשות. כשהטייס רגוע, קל להעביר את זה לנוסעים".
יש שינויים שצריך לבצע במסלולי הטיסה בגלל המצב הצבאי?
"לפעמים זה קורה. זה תלוי בדרישות של צה"ל ושל צבא ארצות הברית. אנחנו פועלים לפי ההנחיות והמסלולים בהחלט משתנים כדי לאפשר מעבר בטוח בשמיים".
פונים אלייך ישראלים באופן אישי בבקשה לעזרה במציאת מקום בטיסות החילוץ?
"זה קורה לכל עובד בחברת תעופה בימים אלו. מקבלים המון הודעות: 'אני צריכה להגיע', 'אני חייב לצאת'. זה מדהים כמה עזרה נדרשת. אפילו רופאת השיניים שלי נתקעה במזרח והתקשרה לבקש שיבוץ. הסברתי לה שקטונתי מלשבץ, אבל שלחתי לה קישור לטיסות הפתוחות. היא מצאה טיסה מבנגקוק לאתונה, ומחר היא חוזרת איתנו לארץ".
מה המסר שלך לישראלים שמרגישים נטושים בחו"ל?
"זה לא פשוט להיות תקוע רחוק מהקרובים שלך, במיוחד כשידענו שהמלחמה הזו עלולה לפרוץ. המסר שלי הוא: סבלנות. לחברות התעופה יש פתרונות ויצירתיות, ולפעמים פשוט צריך לנשום עמוק ואורך רוח".
איך ההרגשה לנחות בארץ עם טיסת חילוץ? מחיאות הכפיים חזקות מהרגיל?
"הן קצת יותר נלהבות... אבל זה הישראלים. תמיד יש מחיאות כפיים, כי אין עליהם".
לסיום, אנחנו מציינים את יום האישה הבינלאומי. מה את רוצה לומר למי שעדיין מרים גבה כשמתברר שהטייסת שלו היא אישה?
"הוא מוזמן לבוא ולטוס איתי באהבה. הנוסעים נמצאים בידיים בטוחות בלי קשר למגדר – כולנו עברנו הכשרה זהה ועומדים בכל הדרישות המחמירות. ואולי בסוף, אם נשים היו מנהלות את העולם, הכל היה נראה קצת יותר טוב, לא?".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו