"הילדים התבאסו": חוגגים פורים ראשון בין האזעקות במקלטים

את הריסות החורבן במרכז ת"א אפשר היה לראות גם מאות מטרים ממקום הפגיעה. שברי זכוכית, חלונות שעפו. רק שלשום חולצה משם גופתה של מרי אן דה ורה, בת ה־32, מטפלת מהפיליפינים, ופצועים פונו לבתי החולים. כמו כן פורסם על מותו של אדם בן 102 ברמת גן, שנפל במדרגות בזמן כשהיה בדרכו למרחב המוגן. למרות הכאב העצום, היה גם שביב קטן של אופטימיות בקרב אנשים שעימם שוחחנו לאחר שבתיהם נפגעו.

דור פולו נכנס אתמול לדירתו ההרוסה כשלזרועו צמיד לבן שבישר לכולם 'אבא חדש לפניכם'. רק לפני שבוע הקדימה את בואה לעולם בתו הבכורה נלי, מה שמנע מההורים להיות בבית בזמן הבום, ועדיין עם כל הכאב על ההרס הופיע אצל האב חיוך קטן.

"מצד אחד זה מדאיג לאיזה עולם אני מביא את בתי, ומצד שני יש אופטימיות, כי איזו אלטרנטיבה אחרת יש?", דור שאל ולא חיכה לתשובה. "מפחיד לראות את השכונה, מבאס לראות את הגינה הקסומה שהפכה לזירת לחימה, אבל אני מבסוט מהבת שלי ומקווה שיהיה לה רק טוב".

אפילו אצל דניאל סולימן ורוי פורטנוי, שעברו לדירתם החדשה במרכז העיר ביום חמישי האחרון ותוך יומיים ראו אותה נהרסת, ניתן היה למצוא מעט נחמה.

"קנינו הכל חדש והכל נהרס", רוי סיפר בקול שקט. "טלוויזיות, מיטה, ארונות. גם הרכב, שחנה ליד, הלך טוטאל לוס, אבל בגדול, גם בשיא הלחץ, לא הרשינו לעצמנו להישבר. הבנו שזה המצב ואין מה לעשות. אנחנו בעיקר מותשים פיזית. הרגנו את המן הרשע, וגם את המן החדש נהרוג. כל כאלב ביג'י יומו".

דניאל חייכה בעייפות: "זה כולה רכוש, העיקר ששנינו בריאים".

מוריס תדמור פינה מהבית הסמוך את השברים בדירתו. סיפר שאלה בעיקר שני ילדיו, בני ה־15 וה־13 שציפו לחגיגות פורים ונותרו מבואסים.

"יש לי תיאוריה של שבע השנים", תדמור הפתיע. "אחרי שבע הרעות יבואו שבע שנים טובות. שיחזרתי לאחור ולדעתי אנחנו כמעט שם. הילדים שלי יגדלו לעתיד טוב יותר. הרי תמיד חשוך לפני עלות השחר".

מקווים לשקט

גם אתמול האזעקות לא פסקו. בראש העין נפל שלשום רסיס שפגע במיכל סולר באחת מגינות הבתים בשכונה שהיא ההפך הגמור ממרכז ת"א, הסואן. פיצוץ אדיר פיזר את השלווה הקבועה ומכוניות עלו שם באש. לא ככה הם רצו לציין את פורים.

אתמול בשעות הצהריים המקלט הסמוך היה עמוס במשפחות עם ילדים. הודיעו שם בקבוצה המשותפת שילד שרוצה- יגיע מחופש, וכך אולי יעבירו בקטנה את ערימות האכזבה.

"לילדים זה בטח מבאס", הודה יוגב מתתיהו, אב לשלושה, תושב השכונה. "הכנו משלוחי מנות ותחפושות וכעת אנחנו מנסים לעשות להם קצת שמח, שירגישו את החג, כי לאיראנים הבנו שיש סבלנות ולדעתי צפויה עוד תקופה ארוכה של ירי בטפטופים".

לא מעט מתושבי השכונה הביאו את חפציהם למקלט והעבירו שם את הלילה. חלק חיכה בסבלנות לבואם של אנשי מס רכוש, כי לא להאמין מה רסיס קטן, שפוגע במיכל סולר, יכול לגרום.

רמי אפל, שגר ברחוב שליד, הראה בנייד את הנזק שנגרם לביתו, אבל סירב למחוק את החיוך. "אני בעשור השמיני לחיי, עברתי הכל", אמר. "לחמתי בכיפור, הייתי בלבנון. תמיד יהיה בסביבה שלנו מי שילבה את השנאה. אני אומר לך שאני מוכן לוותר על כל הפיצויים שמגיעים ורק שיהיה שלום. סוף־סוף קצת שקט".