לא דורכים: התוכנית של צה"ל הייתה מושלמת - אבל הוא שכח דבר אחד

עשרה חודשים חלפו מאז מלחמת 12 הימים נגד איראן בקיץ האחרון. דובר צה"ל הודיע לאחר התקיפה כי "בחודשים שקדמו למתקפה, בוצע תכנון משותף והדוק בין צה"ל לצבא ארה"ב, שאיפשר את ביצוע המתקפה הרחבה בסינכרון ותיאום מרבי בין הצבאות".

זה יפה מאוד וראוי לכל הערכה, אבל בכל זאת, יש שאלה שאי אפשר שלא להעלות בבוקר הזה ביחס להתרעה הראשונה שהקפיצה את רובנו: האם, במסגרת התכנון המדוקדק, מישהו במערכת הביטחון חשב אולי להחליף את ההתרעה על כניסה למצב דריכות - זו המשתלטת על הטלפון - ובאופן כלשהו להבדיל אותה מההתרעת הטילים מאיראן (ההוראה לשהות ליד מרחב מוגן)? לנסח הודעה ברורה, שזו רק התרעה על פתיחת מבצע ואין צורך לרוץ למרחב המוגן? להשתמש בצליל אחר?

ואולי, רחמנא ליצלן, לא להפעיל את האזעקה העולה ויורדת כשאין תקיפה עלינו? אולי לשנות את דפוס האזעקה מאיום מיידי לצליל שונה, אולי אפילו בלתי משתנה, כמו בימי הזיכרון? כי אפשר וראוי להבחין בין הכנסת הציבור למצב חדש - לבין ההוראה לרוץ להתגונן מיד?

חודשיים תוכננה התקיפה עצמה, כלומר ההתקלחות היתה באופק - אז אי אפשר היה לחשוב איך לא מריצים מאות אלפי אזרחים למקלטים סתם, כשאין טילים בדרך לישראל?

ואפרופו היחס לציבור - מטרת ההודעה והאזעקה הראשונה בבוקר היתה "לדרוך את הציבור". כולנו חבים הערכה גדולה למערכת הביטחון ולצה"ל על הגנתם ועל המאמץ לשמור חיים, אבל לא "דורכים" בני אדם. דורכים נשק (או קפיץ, למשל). כדאי לא לבלבל את היוצרות, כי בכל זאת מטרת המדינה להגן על האזרחים - ולא של אזרחים לשמש ברגים (או קפיצים) במדינה.