מאות אנשים הגיעו היום (שני) לבית העלמין הצבאי בחולון, ללוות למנוחת עולמים את השוטר אורי מכטייב, לוחם מג"ב שנהרג אתמול אחר הצהריים בביתו בחולון מירי חברו, חייל בגבעתי שפלט כדור ופגע במצחו.
על פי פרטי המקרה, מכטייב, שסיים לאחרונה הכשרה במג"ב, שהה בביתו יחד עם שני חברים, שאחד מהם סיים לאחרונה הכשרה צה"לית. השלושה, שקיבלו לידיהם נשקים צה"ליים, שיחקו בהם ואף כיוונו זה לעבר זה. בשלב מסוים נפלט כדור שפגע במצחו של מכטייב.
גורמים המעורים בפרטי החקירה ציינו כי העובדה שהכדור פגע במצחו מחזקת את ההערכה כי במהלך ה"משחק" אחד מהנשקים כוון ישירות לעברו.
מ"כית סמל שני צוף בראשי, מפקדתו של אורי, אמרה: "אין באמת מילים שיוכלו לצייר אותך ואת ההשפעה שלך עליי ועל כולנו. נכנסת לי ללב בצורה שלא חשבתי שאפשר. כבר מהיום הראשון אמרתי הוא שלי, כל מקום שהיית הולך אליו היית בא בחיוך הכובש שלך ובטוב לב שלך. ודיברת איתי שחברות זה מעל הכל, תמיד אמרתי לכם שמבחינתי אם אתם לא יוצאים יותר טוב ממני, נכשלתי.
"אני כל כך מצטערת שלא הספקתי להגיד לך שאני באמת גאה בך ובדרך שלך. השבוע דמיינתי לעצמי אותנו בטקס סיום, אותי נותנת אצלך סיכת המ״כ שלי בגאוה כל כך גדולה, וכן כשאתה שווה את זה, כי אין מישהו שיותר שווה את זה ממך. אני מתהלכת וכל דבר הכי קטן מזכיר לי את המבט התמים והמחויב שלך".
סגן ניצן שגיב בן חור: "אנו עומדים היום במציאות בלתי נתפסת ומרכינים ראש על נפילתו בטרם עת
של הלוחם היקר, אורי, והלב מחסיר פעימה. אנו מבכים וכואבים על הדרך שייחדת לעצמך ונגדע ברגע אחד. חבריך מספרים על שהיית בראש ובראשונה אדם, ראית את מי שמולך, אכפתי, נכון תמיד לעזור ולהושיט יד".
מפקד מ"גב, ניצב בריק יצחק: "משמר הגבול על מפקדיו ולוחמיו, אבל וכואב את מותו בטרם עת של רב שוטר אשר החל את דרכו במסלול ההכשרה, ומצא את מותו אתמול בנסיבות טרגיות, עוד בטרם הספיק להשלים את המשימה שלקח על עצמו, להיות לוחם במשמר הגבול".
"אורי גדל בבית ספוג בערכים ואהבת הארץ, בשייכות למשפחות כוחות הביטחון. בפרק הזמן שחלף מאז גיוסך בנובמבר האחרון, הוא חתר להישגיות בכל פעולה שביצע, היה גאה בשייכות שלו,
ונהג ברעות ובחברות אמיתית עם חבריו לפלוגה. כל חלומו של אורי היה להשתייך לירוקי המדים.
בהתעקשות שלו להגיע למגב הייתי מעורב אישית. נרתמתי לסייע בשמחה ובחפץ לב.
כשהתבשר על כך אורי שהתקבל לחיל, לא היה מאושר ממנו".
חברו, רום פילו, ספד לו: "אני עומד כאן היום ואני לא תופס בכלל את הסיטואציה. איך מספידים חבר שאתה מכיר מאז שאתה מכיר את עצמך? בעצם אח, כבר מזמן נהפכת להיות אח. אח אמיתי, אחד כזה שאתה כל יום אצלו בבית, והוא אצלך. אחד שנהפך להיות מהר מאוד בן בית".
"היית ותישאר חלק בלתי נפרד ממי שאנחנו. אנחנו באמת לא יודעים איך אנחנו נתקדם אנחנו לא יודעים איך להתמודד עם לאבד אותך. אתמול כשכל אחד גילה בדרך כזאת או אחרת, כל אחד עזב את כל מה שהוא עשה וטס הביתה. אבל אף אחד לא מבין דבר בבית, ישר אליך,
ובלי הרבה דיבורים, מאתמול אנחנו ביחד, בלי להביא רשימה. מריצים את כל הרגעים שעברנו איתך, שאפילו לא קצת ממה שהיית בשבילנו. ככה כל כמה שעות נופל עוד חצי האסימון כשאתה לא קם,
וגם לא תחזור, שאין סימני שאלה לסיפור. אבל אף אחד מאיתנו לא באמת יודע איך להתמודד עם זה".
