האלימות בבני ברק: זו לא אנרכיה מקרית - זו מכירת הריבונות
למה צריכות שתי חיילות לברוח על נפשן בעיר עברית בלב ישראל? • כי הרב יוסף קורא לקרוע צווים ולקום על המשטרה • הרב ביטאן משווה לנאצים • המפכ"ל הכריז שלא יאכוף בעיר • והממשלה מעניקה סמכויות רבניות כפרס - כשהציונות הדתית שותקת • כך נראית המחשה חיה לקריסה שלטונית
Your browser doesn’t support HTML5 audio
הסרטון מרחוב חגי בבני ברק הוא לא עוד "חיכוך" שגרתי. זו המחשה ויזואלית לקריסת השלטון. שתי חיילות מחיל החינוך, שהגיעו לביקור בית כדי "להושיט יד" למלש"ב - מוצאות את עצמן נמלטות על נפשן בלב עיר בישראל מול המון זועם שמשליך לעברן פחי אשפה.
הצעקות "נאצים" והפגיעה בניידות הן לא התפרצות מקרית. זוהי התוצאה הלוגית של הבנה פשוטה שחלחלה לשטח: במקום שבו המדים הם מטרה, הריבונות היא פאטה מורגנה.
מייד לאחר האירוע מיהרו הפוליטיקאים החרדים לשלוף את מילת הקסם: "קומץ". אבל כשמביטים על לוח השחמט, מבינים שהקומץ הוא בעצם המיינסטרים. האבנים אינן נזרקות מעצמן - הן מתודלקות במילים של מי שאמורים להיות מנהיגי ציבור.
כשהרב יצחק יוסף מורה לקרוע צווי גיוס ומנחה בשיעורו את אלפי שומעיו "יבואו המשטרה הצבאית - תקומו עליהם". וכשהרב לנדאו מזהיר מפני "מזימות להכחיד את עולם התורה" ומתחייב ש"לא נוכל לעמוד מנגד", הוא לא פונה לקיצונים אלא ללב הקונצנזוס החרדי. כשאדם כמו הרב שלום ביטאן, בכיר בש"ס ואיש חינוך, משווה את דורשי הגיוס לנאצים - הוא מעניק לאספסוף את הצידוק המוסרי להפוך את הרחוב לשטח הפקר.
אפילו הרב לייבל, שיסד את חטיבת "חשמונאים", נפל קורבן לאשליית ההפרדה שלו. הוא שלח את חייליו להפגנה שקראה על שמירת עולם התורה ומחאה על מעצר בחורי ישיבות במחשבה שאם הם יפגינו יחד, הציבור החרדי יבין, שהמטרה לגייס רק מי שלא לומד תורה בישיבה. הוא גילה שבשטח אין רמזורים אדומים. מי שמסית למחיקה לא עוצר במי שלא לומד - הוא מוחק כל מי שמעז ללבוש מדים. הרב לייבל גילה שמי שמקבל אצבע אחת של כניעה רוצה לכרות את כל היד.
מייד לאחר האירוע מיהרו הפוליטיקאים החרדים לשלוף את מילת הקסם: "קומץ". אבל האבנים אינן נזרקות מעצמן - הן מתודלקות במילים של מי שאמורים להיות מנהיגי ציבור
מנגנון מעוות
האנרכיה הזו לא היתה מתאפשרת ללא אור ירוק מהמערכת המבצעית. המפכ"ל דני לוי, שהכריז כי לא יבצע אכיפה נגד משתמטים בבני ברק מחשש למהומות, למעשה תלה שלט "אין חוק" בכניסה לעיר. מה הוא חשב שיקרה? כשהמשטרה מוותרת מראש על האכיפה, כפי שקרה גם בירושלים במקרה הטרגי של הנער יוסף אייזנטל, היא חותמת על תעודת הביטוח של הפורעים. הניידות ההפוכות והאופנועים השרופים הם לא "תקלה" - הם הקבלה שהמפכ"ל קיבל על מדיניות הכניעה שלו.
לכל זה נוסף המחיר של השקט הקואליציוני. כאן נחשף המנגנון המעוות באמת: במקום שהמדינה תגיב ביד ברזל על תקיפת חיילים וחיילות בהפגנות, התפרעות ואנרכיה - היא מעניקה ומקדמת פרס לטרור. חוק הפטור מגיוס תקוע? נקדם את הרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים במזונות, בבוררות ובבירורי יהדות.
הממשלה, בחסות הציונות הדתית ששותקת מול בלוף הגיוס, מוכרת סמכויות שיפוטיות בתמורה להישרדות פוליטית. בציונות הדתית מעדיפים ללכת על הראש של נועה מבורך, אשת הציונות הדתית שמקדמת מאבק למען שוויון בנטל, מאשר לדרוש תשובות מהשותפים הקואליציוניים שלהם.
זוהי עסקת חבילה של בגידה: הלוחמים מופקרים ברחוב, והמנהיגות החרדית מקבלת אחיזה עמוקה יותר בחיי האזרחים, הכל בחסות השותפים "הסרוגים".
מטבע עובר לסוחר
הלוחמים, הלוחמות, אנשי המילואים, משלמים את המחיר - והפורעים מקבלים את הפרס. הרוח הגבית מגיעה מערוץ 14, שם ינון מגל מסביר ש"צבא זה אירוע גברי", והצבא עצמו מתקפל ומבטיח "מחיקה מוחלטת של נשים" בפקודות המטכ"ל של חטיבת חשמונאים.
הטרגדיה הזו היא לא "חוסר הבנה", אלא ויתור מודע על הבית. כשהמדינה הופכת את הלוחמות והלוחמים שלה למטבע עובר לסוחר ואת האנרכיה ברחוב לסעיף נסתר במו"מ הקואליציוני, היא מפסיקה להיות מדינה והופכת לבת ערובה. חילצנו את שתי החיילות מרחוב חגי, אבל השארנו מאחור את הידיעה שבישראל 2026 המדים הם כבר לא הגנה - הם תירוץ להפקרות ממוסדת.
בסוף, כשנצטרך לחלץ את הריבונות שלנו מהריסות הניידות השרופות, נגלה שהפוליטיקאים שדיברו על "קומץ" כבר מזמן מכרו את כל הבית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנומירב סבר
כתבת רווחה
כתבת תחקירים וחברה של 'ישראל היום'. כותבת על נשים, חרדים, ועוולות חברתיות. פרסמה בין היתר את ׳תחקיר הכדורים הפסיכיאטרים' שחשף כי נשים חרדיות המבקשות להתגרש מוצגות כמשוגעות ומוכרחות ליטול כדורים פסיכאטרים. סבר חשפה כוונת המפלגות החרדיות לאפשר לבנות סמינר להיות מטפלות באמנות ללא תואר אקדמי, ואת הנזקים הרבים שנגרמו בשל טיפול כזה. היתה הראשונה שפרסמה תחקיר מקיף על האונס ופשעי המין שביצעו מחבלי חמאס בשבעה באוקטובר ונתנה במה לנשים שעמלו על תיעוד הזוועות.