תלמידות תיכון שחרית חנכו פרוכת שרקמו לזכר יוסף חיים סרלין ז"ל

בטקס מרגש חנכו תלמידי תיכון  - פרוכת שרקמו לעילוי נשמתו של החלל יוסף חיים סרלין ז"ל

המשפט שליווה את יוסף חיים סרלין ז"ל בחייו: "האהבה והאמונה עיקר האדם", עומד במרכז פרויקט של תלמידים בתיכון שחרית בירושלים שהחליטו לרקום פרוכת לזכרו ולעילוי נשמתו.

תלמידי כיתה ט’ בתיכון שחרית בירושלים מבית האגודה לקידום החינוך יזמו פרויקט הנצחה מרגש לזכר אחיה של חברתם שרה, יוסף חיים סרלין ז”ל, לוחם ביחידה 504 שנפל במהלך אימון צבאי. במשך חודשים ושעות רבות הם רקמו בידם פרוכת לעילוי נשמתו, שעליה נכתב בכתב ידו המוטו של חייו: "האהבה והאמונה עיקר האדם". בטקס מרגש שנערך בבית הספר ביחד עם משפחתו של יוסף חיים ז"ל, חנכו התלמידים את הפרוכת שתעטוף את ארון הקודש המשמש את תפילות הבנות בבית הספר.

ליבי, תלמידה בכיתה ט' שלקחה חלק בפרויקט מספרת: "כשחשבנו מה נעשה בעבודה, נזכרנו שכיתה ח' גייסה כסף כדי להנציח את יוסף חיים סרלין ז"ל, אח של שרה שנהרג בצבא. דיברנו איתן ושאלנו אם נוכל להשתמש בתקציב הזה לפרויקט שלנו ולעשות משהו לזכרו".

כחלק מתהליך העבודה, 30 תלמידי הכיתה למדו על מסורת הפרוכת ומשמעותה, כל תלמיד ותלמידה הכינו סקיצה אישית, ולאחר תהליך משותף נבחרה סקיצה אחת בהצבעה כיתתית. בהמשך נבחרו בדים וצבעים, ושולבו גם חומרים ממוחזרים כחלק מתפיסה של חידוש ויצירה עכשווית מתוך מסורת עתיקה.

אל הכיתה הגיעה האמנית גילי עזרן, שליוותה את התלמידים ולימדה אותם טכניקות של עבודה עם חומרים, תפירה ורקמה אמנותית. מאז, במסגרת ארבעה מפגשים קבועים, הלכה הפרוכת ונרקמה בהדרגה בהתרגשות גדולה. שרה, אחותו של יוסף חיים ז"ל הגיעה מספר פעמים לזמן התפירה והתרגשה מאוד.

מעבר ליצירה עצמה, מדובר בפרויקט עם חזון חינוכי עמוק: חיבור בין מסורת לחידוש. מצד אחד, שמירה על הסמליות של פרוכת בבית הכנסת ומצד שני יצירה המבטאת את קולם של התלמידים ואת הקשר האישי שלהם לתפילה ולמרחב הבית ספרי. הכיתה כולה הייתה שותפה, והעבודה אפשרה ביטוי גם לתלמידים שפחות בולטים בלמידה העיונית, אך פורחים בעשייה היצירתית ומוצאים בה מקום של הובלה ומשמעות.

שרה, אחותו של יוסף חיים ז"ל, שיתפה על התרגשותה מהפרויקט: "מידי בוקר תלמידים יכנסו להתפלל ויראו את המוטו של אח שלי על הפרוכת. זה מי שהוא היה באמת וזה מרגש שלקחתי חלק בהנצחה שלו בדרך כל כך מיוחדת״.

מעבר לפרוכת עצמה, מדובר בהנצחה חיה ומתמשכת, כזו שאינה נשארת בטקס חד־פעמי, אלא נטמעת בשגרת החיים של בית הספר. בכל תפילה, בכל פתיחת ארון הקודש, סיפורו של יוסף חיים סרלין ז"ל ממשיך להיות נוכח דרך אהבה, דרך אמונה, ודרך מעשה קטן שנושא משמעות גדולה.