ירי ברחובות – סתימת פיות

כתושב ותיק בעיר לוד, אני מוצא את עצמי בימים האחרונים נסער וחסר מנוחה לנוכח המצב הביטחוני שאליו נקלעה העיר בשנים האחרונות. כולנו עדיין תחת הרושם הקשה של מבצע ״שומר החומות״, שבו ראינו כיצד המרקם העדין בין התושבים הערבים לתושבים היהודים הופר ברגל גסה, בשל אלימות רצחנית ברחובות העיר.

אני צועד ברחובות לוד יותר מיובל שנים. אני מכיר היטב כל פינה וכל אבן בעיר הזאת. כאן ביתי, וכאן גידלתי את ילדיי ואת נכדיי שיחיו. להגיע למצב שבו, לאור יום, מסתובבים חמושים רעולי פנים ויורים באנשים כחלק מרשימות חיסול ברחובות העיר – זו מציאות שמונחת לפתחנו ומעידה יותר מכל על המצב הביטחוני החמור השורר בלוד.

כבר לפני שנים רבות התרַעתי על המצב בפני מפכ״לי המשטרה בעבר, ובהם יהודה וילק ז״ל – ואמשיך להתריע. לצערי, ראשי הממשלה לדורותיהם לא פעלו די הצורך לשנות את המצב, בשעה שאנשים חוששים לצאת מבתיהם ומפחדים על נפשם.

לאורך השנים ניסו רבים וטובים למגר את הפשיעה – ולא הצליחו. הגיע הזמן שנתעורר לפני שיהיה מאוחר. בידינו הדבר למגר את הפשע כאן אחת ולתמיד: לנקות את רחובות העיר מנשק לא חוקי, ולהעניק לתושבים את האפשרות הבסיסית והמתבקשת – חיים שלווים בעיר לוד.

לא יעלה על הדעת שבתלושי הארנונה נדרשים כל התושבים, ללא יוצא מן הכלל, לשלם ״היטל ביטחון״ – בעוד שהביטחון בפועל רחוק מאיתנו. יש להציב את סוגיית הביטחון בראש סדר העדיפויות: לשבת עם שר האוצר ועם ראש הממשלה, ולהרים תוכנית חירום לאומית ייעודית לעיר. יש לתעדף את הביטחון האישי, וגם אם הדבר כרוך בהזרמה של מיליוני שקלים – זה חייב היה לקרות כבר אתמול. לא מחר.

יריות ברחובות אינן רק הטלת אימה – הן בראש ובראשונה סתימת פיות של תושבים מפוחדים, שאינם יודעים את נפשם מרוב בהלה ופחד.