המדינה דורשת: שלמו אלפי שקלים – או שתוותרו על הטיפול לילד

המדינה חושבת שניצחה אותי, אבל בפועל היא שוב הכניסה גול עצמי. אנחנו ההורים חוטפים עוד מכה, ושותקים. ואם תשאלו אותי, אנחנו צריכים להפסיק לשתוק. המדינה מפסידה את כספי המיסים בהווה - מאובדן ההכנסות של ההורים שנאלצים להפסיק לעבוד, ואת כספי המיסים בעתיד שתצטרך להקצות למערכות החינוך והרווחה עקב העיכוב באבחון ובטיפול ועקב פגיעה בכושר השתכרות עתידי של הילדים.

מהיום תיכנס לפועל רפורמת משרד הבריאות בהתפתחות הילד, שמטרתה לשנות את המערך הטיפולי. משרד הבריאות מתכנן לבטל באופן הדרגתי את מסלול ההחזרים לטיפולים פרטיים בתחום התפתחות הילד, מתוך הנחה שהטיפול יינתן כולו דרך קופות החולים.

במילים אחרות, המדינה מבקשת לגלגל את האחריות עלינו ההורים: או שנשלם אלפי שקלים מהכיס, או שנוותר על טיפול. זו גזירה שאי אפשר לעמוד בה. אני כאמא רוצה להעניק לילדים שלי את הטוב ביותר, אבל בפועל, לנוכח הרפורמה החדשה, זה לא יקרה.

טיפולים באלף שקל לשבוע

ילד שיצטרך סוג טיפול חדש לאחר הפעלת הרפורמה, לא יהיה זכאי להחזר עליו, גם אם הוא מקבל החזר על סוג טיפול אחר. כלומר, הורה חדש שבנו או בתו יאובחנו מעתה למעשה יהיו שווים פחות בפני המדינה, או שיהיה להם אבא עשיר שיוכל להעניק להם טיפול ללא הגבלה. רק הביאו בחשבון שכל טיפול בממוצע עולה בסביבות 400 שקלים וילד לא תמיד מאובחן כאשר הוא תינוק, ולכן הזמן הוא קריטי.

שני הילדים שלי (בן 7 ובן 11) מקבלים כמה טיפולים בשבוע. נוסף על כך, הם הולכים פעם בשבוע לקלינאית תקשורת לטיפול בקבוצה חברתית. והם צריכים טיפולים נוספים כדי שיוכלו להשתלב בחברה.

התורים במכונים להתפתחות הילד ארוכים מאוד. לעיתים, יותר משנה. במקביל, יוקר המחיה רק עולה, ולא תמיד אפשר לממן יותר מאלף שקלים טיפולים בשבוע לילד. נוסף על כך, יש לא מעט משפחות שיש בהן יותר מילד אחד על הרצף, והשכיחות לכך די גבוהה. כך שמדובר ברפורמה לעשירים בלבד.

אמנם אני זכיתי, כי בעלי מהנדס בחברת הייטק, אבל נתח גדול מאוד משכרו הולך לטיפולים למענם. אני לא עובדת, כי מישהו צריך להיות כל הזמן דרוך בגלל הילדים. אני מוקפצת לבית הספר בממוצע פעם בשבוע, מכיוון שהסייעת מתחלפת ולא פעם אינה מסתדרת עם המערכת. כך שהרפורמה מרחיקה אותנו מחברה שוויוניות.

וזה כבר סיבוב שני; לפני חמש שנים הקצה משרד הבריאות 80 מיליון שקלים, והפסיק את ההחזרים. לא רק שהתורים לא התקצרו, אלא שמשרד הבריאות נאלץ להחזיר את הסדר ההחזר על הטיפולים הפרטיים, אבל הגדיל את זמני ההמתנה על תחילת קבלת החזר לחמישה חודשים.

אפשר להסיק מכך שמה שהשפיע על קיצור זמני ההמתנה הוא כספי ההורים, שיכלו להרשות לעצמם לממן אבחונים וטיפולים מכיסם. יש כאן הימור גדול כי אין מספיק מטפלים, והנטל שוב נופל על ההורים שמוכנים לשלם כל מחיר כדי שילדיהם יזכו לטיפול הולם.

הכותבת היא אם לשני ילדים מטופלים