עליית מדרגה: אלוף פיקוד המרכז חתם על צו איזוק אלקטרוני נגד מתיישב קטין

צעד חריג: אלוף פיקוד המרכז אבי בלוט חתם היום (שני) על צו איזוק אלקטרוני מנהלי כלפי מתיישב קטין בשומרון, הידוע לרשויות מאירועי פשיעה לאומנית קודמים. זוהי הפעם הראשונה שנעשה שימוש באמצעי טכנולוגי למעקב מסוג זה תחת סמכות אלוף הפיקוד ביהודה ושומרון. ההחלטה התקבלה באישור ראש השב"כ דוד זיני.

התקנת אזיק אלקטרוני והגבלת תנועה

הנער, כבן 15, נלקח היום בשעות הצהריים מביתו בשומרון בידי כוחות שב"כ וימ"ר ש"י לתחנת המשטרה. שם התקינו לו המשטרה והשב"כ אזיק אלקטרוני על רגלו, והוגש לו צו האוסר עליו לצאת מיישוב מגוריו. האזיק ישדר בכל שעות היממה את מיקומו המדויק של הקטין.

ארגון "חוננו" המייצג את הנער הודיע כי יערער על הצו החריג. הצעד מהווה עליית מדרגה בשימוש בכלים מנהליים ביהודה ושומרון, במיוחד לאור העובדה ששר הביטחון ישראל כ"ץ אסר על שימוש בצווי מעצר מנהליים נגד פעילים קיצוניים יהודים והתיר רק את צווי ההרחקה.

"משטרים אפלים יכולים ללמוד מהשב"כ"

עורכי הדין משה פולסקי ונתי רום, המייצגים את הצעיר מטעם ארגון חוננו, תקפו בחריפות את ההחלטה. לדברי עו"ד משה פולסקי: "מדובר בצעד דרקוני ובלתי דמוקרטי המזכיר התנהלות של משטרים אפלים בהם המשטר עוקב אחר האזרחים. אכן יש משהו בדברי השופט לשעבר אהרון ברק - מדינת ישראל הפסיקה להיות דמוקרטיה, אבל לא בגלל הרפורמה אלא בגלל הפגיעה החמורה בזכויות אדם, מעקב אחר אדם ופגיעה בפרטיותו. סין יכולה ללמוד מהתנהלות השב"כ".

עו"ד נתי רום הוסיף: "האלוף בלוט חידש פרקטיקה דורסנית שנוגדת את עקרונות היסוד של זכויות האדם בישראל. מעקב וניטור צעדיו של אדם ללא קיומו של הליך פלילי היא מדיניות הזויה שמזכירה משטרים אפלים. תקוותי שבית המשפט העליון יבטל את הצו הדורסני הזה ומוטב שעה אחת קודם".

תגובת המשפחה: "יהודי זה אוהב ולא אויב"

במשפחתו של הקטין הגיבו אף הם לצו ואמרו: "ציפינו שראש השב"כ החדש ישנה את התפיסה שיהודי זה אוהב ולא אויב. אנחנו מצפים ממנו להילחם רק באויבים ולפרק את המחלקה הרודפת יהודים".

עם זאת, לצד ההיבט המרחיב של הפיקוח, יש הרואים במהלך גם יתרונות מעשיים. בעוד שמעצר בית מלא מחייב קבלת אישור פרטני כמעט לכל יציאה, לעבודה, לביקור משפחתי או לצרכים בסיסיים, איזוק אלקטרוני מאפשר פיקוח הדוק יותר על אזורים אסורים, תוך שמירה על חופש תנועה רחב יחסית.

במצב כזה, אדם שאינו מוגבל לשהייה בביתו יכול להמשיך לעבוד, לבקר בני משפחה וחברים ולנהל שגרת חיים מסוימת, כל עוד הוא מקפיד שלא להיכנס לאזורים שהוגדרו כאסורים בצו. בעיני תומכי השיטה, מדובר באיזון בין צורכי האכיפה והביטחון לבין פגיעה מצומצמת יותר בשגרת החיים