לפני כשנה וחצי התחלנו בהקמת חטיבה חרדית. עצם הרעיון של הקמת החטיבה הביא בפנינו אתגרים גדולים. בסיס ההכשרה החטיבתי וגדוד לחטיבה נדמו אז כחלום רחוק ובלתי מעשי, הגענו לבסיס אימונים ששימש כטרקלין ליחידות מתאמנות ויצאנו לדרך. לאט לאט, כיסא לכיסא, שולחן וספר, נשק וכוונת - הכל התחבר.
אח"כ הגיעו הטירונים, מלאי ברק בעיניים ויחד איתם גם סימני שאלה על המקום, על הדרך ועל הרוח ואז טקס ההצהרה הראשון. מסיימים מסכת, מקריאים את פקודות צה״ל וצועדים קדימה.
והנה לא שמנו לב וחיילים מסיימים הכשרה, מוכנים להילחם על עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל. הבסיס כבר גדל בממדיו הפיזיים אך בעיקר התעצם רוחנית. רוח אדירה שסוחפת את כולם לרצות להיות חלק מהמשימה הלאומית הזאת. לוחמים יראי שמיים. משפחת חשמונאים.
והנה יוצאים לתמרון בעזה, ועוד מבצע ועוד פעילות ועוד הצלחות מבצעיות, היום אנחנו מגייסים את המחזור הרביעי, סיימנו קורס מפקדי כיתות חרדים ראשון ובקרוב אף קורס קצינים חרדי למהדרין. לאט לאט זה גדל, כמו העם שלנו, עוד לבנה ועוד לבנה, עד הניצחון. עד שנבנה כאן בית. בית ללוחם חרדי לא מתוך כפייה אלא מתוך אמון אמיתי.
עם שמחובר לתורתו, לזהותו ולעמו, עם שמאמין בתהליכים עמוקים ולא בחוויות חולפות. עם העומד כחומה בצורה. כבית איתן. ולמתגייסים החדשים אני אומר - זו גאווה גדולה להיות פורצי דרך, ברוכים הבאים.
לבנה ולבנה והרי הרי בית
חשמונאים - עד הניצחון
כותב הטקסט הוא מג"ד בא"ח חשמונאים, סא"ל ע'.