אני דור שלישי בקריית שמונה - ומקווה שלא אחרון

בדברי הימים של קריית שמונה כולנו נצחק וניזכר איזו עיר היתה זו. איזה קסם של אנשים, איזו ילדות בלתי נשכחת היתה לנו. אבל יחד עם זה נבכה שלא עשינו מספיק כשראינו את העיר דוהרת אל תוך הקיר, לאחר המלחמה הקשה והצודקת ביותר. שמי נטע, אני דור שלישי בקריית שמונה - ומקווה שלא אחרון.

את קריית שמונה כיבו ב־7.10.2023 והדליקו ב־1.3.2024 כמו אור בחדר ילדים, בלי שום תהליך באמצע: תגיעו ותסתדרו. אבל אנחנו לא מסתדרים. אנחנו קורסים ומתפוצצים - ואין עם מי לדבר.

הבעיות של קריית שמונה לא התחילו עכשיו, אבל כעת זה הנוקאאוט. בעלי עסקים לא יכולים לפתוח כי אין עובדים ואין קליינטים, ילדים מפחדים לצאת מהבית מחשש ביטחוני ואין מרכז חוסן לטפל בהם, בתים מתפרקים כי אין פרנסה, משפחות עוזבות בכל יום. מתוך 23 אלף תושבים חזרו רק 11 אלף, וביולי 2026 יעזבו עוד כמה אלפים.

אנחנו לא דור של בכיינים, ואני שמח לבשר לכם, שם במרכז, שאין כאן עדר של ביביסטים. יש כאן אנשים טובים, אינטליגנטים, ציונים שרוצים לחיות בכבוד במקום שבו גדלו ושבו בחרו להקים את העסק שלהם ואת המשפחה שלהם. אנחנו לא מבקשים נדבה - אנו מבקשים עזרה.

דרושים צעדי חירום

אנחנו, קבוצה של בעלי עסקים ותושבי המקום, בחרנו להתארגן ולהניע כאן משהו. אתמול היתה ההפגנה השנייה בתוך שבוע, וזו המחאה הכי גדולה שנראתה בקריית שמונה מיום הקמתה. זה מעיד על עוצמת הכאב ועל הצורך של האנשים בקריית שמונה בעזרה דחופה.

אנחנו דורשים כמה צעדי חירום לפני שמדברים איתנו על תוכניות חומש: פטור מארנונה עסקית לשלוש השנים הקרובות, מע"מ אפס או נמוך מאוד שיעודד קנייה מעסקים מקומיים ותיירות, שחרור שטחים למסחר ולמגורים, ותמרוץ כלכלי שיגרום לאנשים ולחברות להגיע לקריית שמונה בטווח המיידי. העיר הזו זקוקה כעת לאנשים כמו למנות דם, זו האמת.

קל לפטור אותנו באמירה "אלו תומכי ליכוד, שיאכלו אותה". אבל אנחנו תומכי ליכוד שחיו 40 שנה עם קטיושות, שישבו על הגדר בשבילכם כל החיים, שמשלמים מיסים והולכים לצבא בדיוק כמוכם, ובסוף אנחנו ישראלים כמוכם, יהודים כמוכם. תתמכו במאבק שלנו, תצדיקו אותו. תעזרו לנו להצליח - כי מגיע לנו.

נוף ילדותנו, מחוז חפצנו, וכמובן הגבול עם לבנון, עומד להימחק מהמפה. לא נאפשר את זה. לא נהיה שקופים. את קריית שמונה כיבו ב־7.10.2023 והדליקו ב־1.3.2024 כמו אור בחדר ילדים, בלי שום תהליך באמצע: תגיעו ותסתדרו. אבל אנחנו לא מסתדרים. אנחנו לא מבקשים נדבה, אלא עזרה