את היום האחרון בחייו של הדר גולדין חבריו לעולם לא ישכחו. זה היה סוף שבוע אחד ארוך, כזה שמתחיל בחטיפה ביום שישי ומסתיים בהודעה הקשה במוצאי שבת. "בשישי הודיעו שהוא נחטף" מספר הרב איתמר חייקין, מחנכו של הדר, "ובמוצאי שבת כבר הודיעו שנהרג. מאז, כל שנה, הסוף שבוע הזה לא עוזב אותנו".
אחת עשרה שנים אחרי אותו סוף שבוע, כשנודע כי הדר הוחזר סוף סוף לישראל, חבריו מספרים על רגע של סגירת מעגל ועל אדם אחד שהפך לסמל.
הרב חייקין היה מהמורים הקרובים ביותר אליו. "ביום שישי האחרון היינו בחץ השחור. היה משהו באוויר, תחושה שמשהו קורה. כשהרמטכ”ל אמר שהוא ערב לכך שהדר חוזר, זה היה רגע חזק מאוד. עכשיו אני עם דמעות בעיניים.
"אנחנו מודים לטוב והמטיב. המאבק על החזרתו של הדר לא היה פרטי אלא מאבק על היסודות שלנו כעם. ההורים שלו, שמחה ולאה, תמיד אמרו שזה לא רק המאבק שלהם - אלא מאבק של כולנו".
לדבריו, "הרבה אנשים לא הבינו את זה אז, אפילו בציבור שלנו. הדר הפך לסמל גם בעיני האויב וגם בעינינו. הוא היה נער עם אהבת ארץ ישראל, אהבת אדם וחיבור בין לבבות. נער שובב, מצחיק, עם נשמה גדולה. זה מי שהוא היה".
חנני, אחד מחבריו הקרובים, סיפר ל"ישראל היום": "עכשיו, אחרי שהודיעו רשמית, אני מרגיש שאני יכול לשחרר את הנשימה שהייתה תקועה לי בריאות אחת עשרה שנים. זה לא רק שלי, זה של כל עם ישראל.
"יש כאן סגירת מעגל אמיתית, במיוחד למשפחה הזאת, שעשתה דרך קשה וארוכה כל כך. הם עמדו באומץ, בעוצמה, פשוט גאווה לראות שיש משפחה כזאת בישראל. מבחינתי, חזר לי החבר. הדר גולדין, עם החיוך, עם הספר ביד, עם הנשמה הגדולה - הוא חזר הביתה".
חברו של הדר מהצבא סיפר: "הדר היה תמיד הראשון. הראשון לרוץ, הראשון במסע, הראשון בקורס קצינים והראשון בקרב. הוא היה טוב, הוא היה הכי טוב. היום החייל הכי טוב, האדם הכי טוב שפגשתי, חזר הביתה".
חברו יהושע בלוך סיפר: "הדר היה נשמה ענקית. אתה פוגש אותו ואתה נדלק. הוא היה כולו חיים, חיוך, תזזיתיות טובה, יצירתיות בלי סוף. כל דבר שנגע בו הפך למיוחד.
"הוא היה חבר אמיתי, נאמן, מדריך אכפתי בצורה יוצאת דופן. אהב כל חניך שלו ברמה האישית והרגשית. חיילים בצבא קראו לו פלמ”חניק, לא כי היה כבד או דרמטי אלא כי הערכים פשוט זרמו לו בדם בטוב בצניעות ובחיוך. הוא היה כותב כל דבר שאמרו לו כדי לזכור".
מעבר לשירותו הצבאי ולחייו כלוחם, הדר היה מדריך נערץ בתנועת הנוער בני עקיבא בכפר סבא. חניכיו מתארים אותו כמדריך כריזמטי, חייכן ומנהיג טבעי. "הוא ראה את כולם", סיפר אחד מהם. "תמיד שם לב למי שנמצא בצד, תמיד ידע להדליק אותנו, לגרום לנו לרצות להיות טובים יותר".
יואב ימיני, אחד מחניכיו, נזכר: "המדריכים היו יושבים באוטובוס בדרך לטיולים מקדימה, אבל הדר היה אחר. הוא ישב מאחורה, איתנו, דיבר על סרטים, על מוזיקה. הדר היה יותר ממדריך, הוא היה אחד מאיתנו".
המשפט שהדר היה חוזר עליו שוב ושוב, "אתה יכול להסתכל על עצמך, או לעשות דברים גדולים", הפך עם השנים למוטו של סניף בני עקיבא בכפר סבא, ולדרך חיים עבור דורות של חניכי הסניף. גם שנים לאחר שסיים את דרכו, הם ממשיכים להזכיר את המשפט הזה בכל פעולה, טיול או שיחה, כסמל לרוח שהשאיר אחריו.
הרב מוטי דשא, רב שכונה בכפר סבא ורבו של הדר, סיפר: "הדר רקם על רצועת הנשק שלו את המילים בעוז ובענווה, ביטוי שצייר את דמותו במדויק. הוא היה לוחם אמיץ, מפקד נערץ, אדם חד וממוקד מטרה, ובתוך כל אלה נשמה רגישה ונפש פיוטית. הדר ראה את העולם בעיניים מחייכות ואוהבות. הוא כתב וצייר, הביע רגשות במילים ובצבע, והצליח לגעת בלב כל מי שסבב אותו.
"היתה בו רכות של אמן ועוצמה של לוחם, שילוב נדיר של עוז ורגישות. אדם אמפתי ששם לב לכל פרט, שלא יכול היה לראות מישהו זקוק לעזרה מבלי לגשת ולתמוך. מדריך נערץ בבני עקיבא, אח אוהב, בן למשפחה מלוכדת ומאירה. תאום קלאסי, הוא וצור, החברים הכי טובים, תמיד יחד. הדר נגע באנשים גם בחייו וגם במותו. דמותו, חיוכו ומילותיו ממשיכים להאיר באור גדול, בעוז ובענווה".
אחת עשרה שנים אחרי שנחטף, הדר גולדין חזר הביתה. הפעם, חזר גם משהו בעם ישראל אמונה, אחווה - ותזכורת עד כמה לוחם אחד, נער אחד, מדריך אחד, יכול להאיר דור שלם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו