אביו של עוז דניאל ז"ל להרצי הלוי: "מבין מי שיושב כאן - אתה יודע לקחת אחריות"

החטוף החלל סמ"ר עוז דניאל (19) הושב לישראל בתחילת השבוע והיום (חמישי) הובא למנוחת עולמים. דניאל היה חייל צה"ל שהוכרז כנעדר מאז 7 באוקטובר. בתאריך 25.2.24, הוכרז כחלל צה"ל.

עוז, תושב כפר סבא, הותיר אחריו הורים, אמיר ומירב ואת הדר, אחותו התאומה בת ה-19. מסע ההלוויה החל מקניון G עד לגן הזיכרון בכפר סבא. הלווייתו התקיימה בבית העלמין בכפר סבא.

"עוז אהב את החיים, היה בעל חוש הומור וחיוך ענק", סיפרה אימו מירב, עם ההודעה על לכתו. "היה מוקף בהמון חברים ותמיד היה זה שהצחיק את כולם. חבריו של עוז סיפרו שאי אפשר היה להתעלם מהאדם הערכי שהיה. עוז היה נגן גיטרה מחונן שהאמין כי בכוחה של המוזיקה לשנות את העולם. הלהקה האהובה עליו הייתה גאנז אנד רוזס".

"כל כך פחדתי מהרגע הזה. עוז שלי בני האהוב, אחרי שנתיים של ציפייה ותפילות - היום אתה שב הביתה. לא כך קיוויתי לפגוש אותך. לא כך דמיינתי את היום בו אקבל אותך חזרה. אך בתוך השבר - יש רגע של הקלה, של ידיעה עמוקה שאתה כאן".

"עם שלם אומר לך תודה"

"בגופך קיימת את השבועה להגן על המדינה. עם שלם בכל העולם חיכה לך איתנו. עם שצעד איתנו את הדרך הארוכה הזאת. שנשא אותך בליבו, בתפילותיו. היום, כל העם הזה כאן, עומד לצידך, אומר 'ברוך שובך הביתה, תודה'. עוזי שלי, הגיבור, היפה והמוכשר. היית ילד של אור, של אהבה. מוזיקאי מחונן עם נשמה גדולה מהחיים. חייכת תמיד, נתת בלי גבול - הקשבת, חיבקת, אהבת".

"כך היה בלב הקרב - כשעמדת מול הסכנה והפכת למגן אמיתי של המדינה שאהבת כל כך. אני זוכרת את השיחות שלנו. כשאמרת לי 'אמא אני מגן על הבית, אני רוצה שתוכלו לחיות בשקט ובביטחון'. נשבעת ונשארת נאמן לשבועה עד הרגע האחרון. כשדיברנו על חטיפות אמרת בנחרצות - אם ינסו לחטוף אותי אתנגד לזה בתוקף. לא אתן להם לחטוף אותי. עמדת מולי בעיניים היפות שלך והתעקשת - 'אמא אני אעשה הכל, אבל בשבי אני לא אשב'. הלכת בגבורה, באמונה, בנאמנות לערכים שלך ולעם שלך. נפלת כלוחם אמיץ, גיבור ישראל".

בתום ההספד, אימו נשאה תפילה להשבת כל החטופים החללים שנותרו בשבי: "אנו נמשיך לעמוד איתן לצד המשפחות, עד שכל אחד ישוב הביתה. אני נושאת תפילה גם לכל חיילינו באומץ ובחירוף נפש. למען משימת עמנו להשבת החטופים הביתה. אני שולחת לכם כוח, ברכה ותפילה".

"סליחה שלקח זמן"

נשיא המדינה, יצחק הרצוג, ספד: "כנשיא מדינת ישראל ובשם מדינת ישראל, הורים יקרים והדר יקרה, אני מתנצל שלקח זמן רב כל כך למלא את הצו המקודש, להשיב את עוז לנוף מולדתו. ולאור מילותייך הנוקבות והצודקות, מירב, אני מדגיש, הברית הזו מחייבת אותנו לא להשאיר אף אזרח מאחור - חי ומת".

"ובעת הזו, המטלטלת והמייסרת, אני מזכיר לכולנו, אין סגירת מעגל מלאה עד שישוב האחרון לבנינו, לקבר ישראל, ומדינה שלמה לא תנוח ולא תשקוט. אף אחד מאיתנו לא ינוח ולא ישקוט עד שישוב אלינו כולם. מירב, אמיר והדר, לכל משפחת דניאל המופלאה, וכל פעם התרגשתי מהשקט הנפשי שלכם, מהעוצמות הפנימיות ומאהבה חסרת הגבולות שלכם".

"בוחרים באופטימיות"

אחותו התאומה הדר ספדה: "תודה לכל מי שנמצא כאן. אני פחות מתורגלת מההורים שלי אז סליחה אם הקול ירעד. מחשבה ושאלה שמלווה אותי משבעה באוקטובר - איך מתמודדים? איך מתמודדים עם מצב שהוא ההפך מנורמלי. לא שגרתי ולא בריא. איך מתמודדים עם הפחד שאם אני לא אלחם - מי ילחם?"

"אבא, אמא ואני ניסינו לפעול בכל דרך שהרגישה נכונה כדי להחזיר את עוז בחיים. האמנו שמחשבה יוצרת מציאות. דמיינתי את עוז חוזר הביתה, מנגן, צוחק. דמיינתי איזה טיול ארוך נעשה כשיחזור. חשבתי על זה שנצטרך להשלים את ההופעה של ברונו מארס. בלי ששמתי לב, שגרה מורכבת התחילה להיווצר. אבל הלך הרוח בבית היה ברור - אנחנו בוחרים באופטימיות. כדי שלעוז יהיה בית לחזור אליו".

"ואז הגיעה הבשורה. עוז נפל כבר בשבעה באוקטובר. הבנתי כמה השגרה התקופתית שהמורכבת שהייתה לי - התגעגעתי אליה. הסבירו לנו שהוא ניסה להילחם ושהוא לא נכנע למחבלים. המילה 'גיבור' חזרה הרבה פעמים. אבל אף אחד לא ידע להגיד באמת מה חווה שם. עוזי, היית ותמיד תהיה האח הכי טוב שיכולתי לבקש. שלא יהיו טעויות, הצלחת לאתגר אותי בהרבה דרכים - ואתה היחיד שהצליח. כשהיינו קטנים תמיד דאגתי להדגיש, אני הבכורה ב-12 דקות. זה תמיד הצחיק אותי למרות שזה עצבן אותך".

"תודה עוז. למרות שהלכנו בנתיבים שונים, תמיד היה לך חשוב שנהיה אחד בתוך החיים של השנייה. תודה על המתנות שהבאת לי. תודה על מי שהיית עבורי. תמיד תהיה בחיי".

"האבא הכי גאה בעולם"

אמיר דניאל, אביו של עוז, ספד: "אני נשאל כל הזמן על בסיס יומי - מאיפה הכוחות? אני לא בטוח מה התשובה, אבל אם תסתכלו סביבכם תקבלו תשובה. הכוח של עם ישראל, האחדות, הכוח בידיעה שעוז הוא הבן של אומה, בן של העם על כל גווניו. כולם משכנעים אותנו שעוז הוא הבן שלהם עד שאני אומר לו 'עוז, תזכור מי האבא האמיתי שלך'.

"הרבה שואלים אותי אם אני כועס על עוז? אם הוא היה פועל באופן שונה אולי הוא היה חוזר? ואני מסתכל עכשיו על עוז ואומר: 'אני האב הכי גאה בעולם, ואין לי אחוז של כעס - רק גאווה'. עוז איתנו, שומר עלינו, נמצא איתנו בכל תהליך העיבוד. אנחנו לא משלים את עצמנו. אנחנו בוחרים להיות חזקים. זאת הצוואה של עוז כמו שחינכתי אותו".

"עכשיו הזמן שלי להוכיח את זה. אני מאחל לימים טובים יותר לעם ישראל. עם ישראל חי, אדוני עוז לעמו ייתן, אדוני יברך את עמו בשלום".