עשרות ישראלים הגיעו הערב (שבת) לצומת שער הנגב (צומת הקשתות) לעצרת השבועית להשבת החטופים החללים.
אלה חיימי, אשתו של טל חיימי ז"ל: "לפני ארבעה ימים קרה כל מה שציפינו וייחלנו לו שנתיים - טל חזר אלינו. זו הקלה עצומה והרבה מתח שהשתחרר ברגע, אני לא יכולה לתאר כמה. המחשבה שאולי טל לא יחזור לעולם הטריפה את הדעת ולא נתנה מנוח. טל חזר הביתה".
אלה הוסיפה: "אתמול, אחרי שאחרון המנחמים הלך עליתי לבית הקברות, מנסה עדין לעכל את עצם היותו של קבר מלא מונח לפני. מביטה ורואה את המקום השמור לליאור רודאיף בשורת הקברים שהיא תזכורת דוממת וכואבת לאסון שלנו. למה טל חזר וליאור עדיין לא? איך אני זכיתי לסגירת המעגל ויפה עידין לא? איך אני יכולה להסתכל לה בעיניים? אני הרי יודעת בדיוק כמה מתח וחרדה הם מרגישים כרגע.
"זהו הצעד הראשון הנדרש בדרך שכולנו כאן מוכנים ללכת בה, למרות כל מה שעברנו. להשיב את כל החטופים, לפרק את ארגון הטרור מנשקו - זה הבסיס לכל ההסכם הזה - ואנחנו מצפים מהממשלה שלנו ומכל הגורמים להתחיל מהבסיס הזה. אז נוכל לעשות שיהיה פה יותר טוב".
"קיוויתי שלא נגיע לפה היום"
בר, בתו של החטוף החלל מני גודארד: "כל כך קיוויתי שלא נצטרך להגיע לפה גם היום. אני ואתם. קיוויתי שאוכל לאכול ארוחת ערב רגילה עם המשפחה, להשכיב את הבנות שלי לישון. קיוויתי שאוכל כבר להתכנס פנימה ולעכל את כל מה שעברנו כולנו בשנתיים האחרונות".
בר הוסיפה כי כעת הם, משפחות החטופים החללים שיקיריהם לא שבו, מרגישים שאבד להם הכוח. "כל הזמן הזה ביקשתי מכם להחזיק איתנו את התקווה. אבל האמת היא שעכשיו, ברגעים האלו אני צריכה שתחזיקו אותה במקומנו. כי הכוחות שלנו אזלו. רולטת המזל האכזרית שנעשית על חשבון אהובנו הורגת את התקווה שנשארה בנו והורגת את הנפש שלנו כל דקה. אנחנו מותשים, עייפים ועצובים.
"חמאס ממשיך להתל בנו, לשלוט בנו ולעשות מה שהוא רוצה. כל לילה שיש ידיעה שמחזירים חללים אנחנו הולכים לישון עם תקווה גדולה שאבא חוזר, ומתעוררים בבוקר לידיעה שהוא לא חזר. שבועיים ללא שינה". את דבריה חתמה בר במילים כי "לא יהיה תיקון בלי ועדת חקירה ממלכתית".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו