תחושה קשה שנתניהו לא זוכר את השם של הבן שלי אחרי שנתיים

אתמול, עם פתיחת מושב החורף של הכנסת, הגעתי לפתיחת המושב. היה לי חשוב להסתכל בעיניהם של שרים בממשלה, לדעת שהם מבינים את המצוקה שלי ושל המשפחות הנוספות של החטופים שעדיין מוחזקים בעזה. להרגיש בטוח שלא נוטשים אותנו, כי כרגע יש תחושה ששכחו את משפחות החטופים שנותרו, וימשיכו הלאה.

שמעתי מהשרים על המחויבות העמוקה שלהם להחזרת הבן שלי איתי וכלל החטופים. המשימה הזו, של החזרת כל החטופים כולם היא לטענת השרים המשימה מספר אחת של הממשלה. וויטקוף וקושנר, לפני בואם לישראל, הבטיחו לי שזו גם המשימה הכי חשובה עבורם. לפיכך, אני מצפה מממשלת ישראל שלא יאפשרו לעבור לשלב השני של ההסכם לפני סיום שלב א' שלו.

נשארתי בכנסת לשמוע את נאומו של ראש הממשלה. טוב שהוא הזכיר את שמות החטופים שנותרו בעזה, והפעם, בניגוד להזדמנויות הקודמות שהיו לו, כמו בעצרת האו"ם, או בעת ביקורו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בישראל, הוא הזכיר גם את שמו של הבן שלי. אני מאמין שזו היתה טעות אנושית שהוא טעה בשמו, ובכל זאת התחושה היא מאוד קשה שלא זוכרים את השם של הבן שלך גם לאחר שנתיים.

מייחל לערבות הדדית

אני רוצה להציע את עזרתי לראש הממשלה לזכור את השם של הבן שלי לפי ראשי תיבות שמו, איתי: "ארץ ישראל תורת ישראל". כמו כן, אני מצפה שהוא ייפגש איתי ועם שאר משפחות החטופים, כדי שאוכל להזכיר לו כי הבן שלי הוא גיבור ישראל. הוא, ושאר החטופים, שגם הם גיבורים אמיתיים שהגנו על גבולות מדינת ישראל בגופם באותה שבת שחורה, חייבים לחזור, ועל ראש הממשלה לעשות הכל כדי להביאם.

המשפחות התריעו לפני ביצוע ההסכם עד כמה יהיה קשה להביא את כל החטופים. שחמאס יחזיר רק את חלקם, כי נקבע "ככל הניתן". כעת עולה השאלה מה מדינת ישראל עושה בשביל להחזיר את החטופים שנותרו? מה מדינת ישראל עושה בשביל לאפשר למשפחות לסגור את המעגל? בשביל להציל אותי, את המשפחה שלי ואת שאר המשפחות? החטופים האלו הם לא גופות, הם חטופים. והם לא פחות מ־32 החטופים שיצאו בסבב הנוכחי. גם להם יש משפחות אוהבות שמחכות.

מאז נחתמה העסקה, ובכל יום שעובר, אני יודע שאני עומד לקבל באותו יום את הטלפון הכי גרוע שאקבל בחיים שלי. הבשורה המרה. ובכל זאת, אתמול, שלשום ומאז החתימה על ההסכם, נותרתי מאוכזב שלא קיבלתי אותה שיחת טלפון.

מתן אנגרסט, חבר בצוות של איתי מצוות פרץ, שחזר מהשבי, אמר בקולו בעת דברי ההספד למפקדם הנערץ דניאל פרץ ז"ל את הדבר המרגש ביותר: "אם הייתי יכול, הייתי נכנס בעצמי להחזיר את חבר הצוות שלי איתי חן". האמירה הזו היא דוגמה של ערבות הדדית, רעות שריונאים. אני מייחל ומקווה, עם פתיחת מושב הכנסת, שנראה אותה הרעות בבית הזה. שיחד יביאו את כל החטופים הביתה בזמן הקרוב מאוד, ויתחילו את התיקון והשיקום שכולנו זקוקים לו. שיחד נעמוד מול כל האתגרים שיש למדינת ישראל ונעבור לשיח אחר, ולא אנחנו והם.

הכותב הוא אביו של החלל החטוף איתי חן