"ראית את עצמך כחוליה בשרשרת של גיבורים": רס"ן יניב קולא מובא למנוחות

לוחם הנח"ל רב סרן יניב קולא ממודיעין-מכבים-רעות, שנפל אתמול (ראשון) בתקרית הקשה בדרום הרצועה, מובא בשעה זו (שני) למנוחות בחלקה הצבאית בהר הרצל. את ארונו של יניב, בן 26 בנופלו, ליוו תושבי עירו עם דגלי ישראל במסע הלוויה.

קולא נהרג כאשר במהלך פעילות צבאית באזור רפיח יצאה חוליית מחבלים ממנהרה תת-קרקעית וירתה מטח RPG לעבר באגר צבאי. כתוצאה מהירי נהרג גם סמ״ר איתי יעבץ.

יניב הוא הנופל ה-918 מאז תחילת המלחמה. הוא הותיר אחריו את זוגתו נטע, הוריו דגנית ואורן ואחיו עידן ויובל.

אביו אורן אמר בכאב: "ילד שלי, החלל שהשארת הוא עצום, אין לתאר את החוסר שאתה לא איתנו. תמיד היית אתה. היסודיות בה עשית דברים הייתה נר לרגליך. המוזיקליות והתמונות עם הגיטרה והאורגן שנשארו מיותמים, רק זיכרון נותר מהנגינה שלך. שבת בצהריים כבר לא תהיה אותו דבר בפתרון חידות. ילד שלנו, נוח על משכבך בשלום, שמור עלינו מלמעלה. אוהב, אבא".

אימו, דגנית, אמרה: "ילד יפה ויקר שלי, כל כך הרבה באו לחלוק לך כבוד אחרון. כל כך הרבה דברים טובים אמרו עליך, אבל לי ולך היה דבר משותף - הספורט. אמרתי לך שאני רוצה לעשות טריאתלון ואמרת 'אמא אני איתך'. במשך שנה היינו מתאמנים ומדווחים ביחד תוצאות, תומכים אחד בשני.

"ביום המירוץ היינו בהיי, ידענו שאנחנו נעשה את זה הכי טוב בעולם - ועשינו את זה ביחד. ילד גיבור שלי, איזה הפסד גדול. היו לך כל כך הרבה חלומות ותכנונים. אני כבר מתגעגעת, נטע תישאר חלק מאיתנו, נמשיך להיות משפחה שמחה ואוהבת - עם משהו חסר בלב".

אשתו נטע אמרה: "ידעת תמיד לקרוא אותי ואת כולם כמו ספר פתוח. המצפון שלך היה טהור, תמיד הלכת עם הצדק והוא הדבר היחיד שהיה לנגד עיניך. חתרת להיות כמה שיותר משמעותי ומקצוען. תודה על הזכות להיות כמעט עשור לצידך. היו עוד כל כך הרבה חלומות שרצינו להגשים, אני מצטערת שלא הצלחנו".

יובל, אחותו של יניב, אמרה בקול רועד: "לא חשבתי שאעמוד פה. כששאלתי אותך כל פעם מתי אתה יוצא שוב, תמיד כתבת לי 'המשימה לא הושלמה - עדיין יש חטופים'. אדם שלא רק חושב קדימה אלא גם על מי שמאחוריו. את כל מי שקיבלת תחת חסותך אהבת ללא תנאים - גם עם האחים שלך. אח שמייעץ, שרוצה שאראה מעבר בכל דבר. הסתערת קדימה בלי פחד. אני יודעת שתעשה שם למעלה שמח כמו שרק אתה יודע לעשות. נמשיך לספר איזה בן אדם היית - אח שלי הגיבור. אוהבת אותך לנצח".

אחיו, עידן, אמר: "אני עדיין מחכה שתצוץ, תפתיע אותנו ותצחק מאיזה טררם עשינו לך פה. השכל עוד לא תופס איך דווקא עכשיו, כשסוף סוף קיבלת את תפקיד המ"פ שעבדת כל כך קשה כדי להגיע אליו, דווקא כשהחיים עם נטע התחילו לקרום עור וגידים - איך יכול להיות שלא אראה אותך יותר? כל מי שהכיר אותך יותר מחמש דקות ידע איזה בן אדם יפה אתה וכמה אור וביטחון אתה נותן.

"נהרגת כשעשית מה שאתה אוהב ונלחמת בשביל הערכים שאתה מאמין בהם. דיברנו על המשימה הגדולה, אבל לך היה חשוב החבר'ה מהפלוגה. השילוב בין התמונה הגדולה לקטנה היה אצלך טבעי. ננסה לעמוד בסטנדרטים שלך".

"היית סמן באומץ שלך"

רס"ן רותם לנס, חברו ליחידה, סיפר: "קולא, יצאת לקורס מ"פים ארוך, פעמיים נקראת לדגל באמצע הלימודים ופעמיים ענית 'אני כאן, מה שצריך'. שיחה אחת זכורה לי, יצאת מתוסכל ותהית אם עשית הכול כדי לשמור על החיילים שלך. עניתי לך שכן. כשחזרו החטופים החיים, דאגת להזכיר לכולם שזה הישג גם שלהם. גדוד 932 לא יהיה אותו הדבר מהיום".

מתן דגן, חברו של יניב, אמר: "אתמול דיברנו, כתבת לי בבוקר. עניתי לך ונהייתה דממה. עכשיו כולנו כאן ואתה לא. בסיוט הכי רע לא חשבתי שאצטרך להספיד אותך. זכיתי בחבר נפש, נתת מקום לשתף ותמיד התעניינת. לא הכול הלך לך חלק ותמיד היית נכון להתייעץ. הגשמנו חלומות ביחד. לא ויתרת על חקר האמת ומפקדים לא תמיד ידעו להתמודד איתך - אבל אתה דוגמה לפיקוד, וכמה שצה"ל צריך מפקדים כמוך. היית סמן באומץ להביע דעה.

אסא סופר, חבר נוסף של יניב, אמר: "אחי היקר, אם אני צריך לתמצת במשפט - היית הכי הכי. הכי מצחיק, הכי שנון, הכי רגיש והכי אנושי. הכי אמיתי. ממך למדתי מהי התמדה, בכל פעם שיצאת לריצה מטורפת התפעלתי מכמה שאתה לא מוותר. לימדת אותי אחריות וצניעות בדרך שבה למדת את המקצוע הצבאי. לא התביישת לשאול שאלות, להתווכח או להודות שאתה לא מבין. היית רב איתי על כל פסיק בספרות - לא כי אתה עקשן, אלא כי הבנת את גודל האחריות".

נציג צה"ל בלוויה, סא"ל דותן אלון, אמר: "כוחות חטיבת הנח"ל נמצאים עדיין בלחימה קשה, ממש ברגעים אלו ברפיח מובילים את הקרב בין השאר פקודיך בנחישות ובגבורה. מלחמת חרבות ברזל תפסה אותך בלימודים, אבל כמו מפקד מקצוען התעקשת לצאת לקרב, לא היה אפשר לשכנע אותך אחרת.

"הלוחמים שלך העריצו אותך. סמכתי עליך כי היית מפקד בעל רוח קרבית - ויחד עם זאת איש של אנשים, ראית את עצמך כחוליה נוספת בשרשרת של לוחמים גיבורים. בצוות מספרים שהיית איש הסוד שלהם, תמיד היה לך חיוך על הפנים. היית איש משפחה, דאגת וסיפרת עליהם לכולם".

הוא הקריא מכתב שכתבו המ"מים, פקודיו של יניב: "קולא, איך אפשר לסכם אדם ראוי להערצה כמוך במילים? היית בפלוגה לתקופה קצרה אבל נכנסת ללב של כולנו. ידעת לכעוס או לצחוק כשצריך. אפשר לדבר עליך שעות, אבל נסכם בתודה. תודה שהיית איתנו, תודה שהיית קולא".

"היו לו חלומות גדולים"

במשפחתו מספרים שיניב היה "אדם ערכי, שהמשפחה שלו הייתה מרכז החיים שלו, אדם חדור מוטיבציה, ששואף לשלמות ומצוינות ומעל הכל איש ציוני שאהבת הארץ העמדה לנגד עיניו".

אהבת האדם והמדינה שכה אפיינו אותו באה לידי ביטוי כבר בילדות, אז התנדב בתנועת "כנפיים של קרמבו". אחרי שירותו הצבאי כלוחם נח"ל וקצין הוא השתחרר והתחיל ללמוד, עד פרוץ המלחמה שהחזירה אותו לכוחות הלוחמים, הוא שירת כסמ"פ ולפני מספר חודשים הוא מונה למפקד פלוגה בגדוד 932. בשיחת הכניסה לתפקיד הוא בישר לאשתו, "הכירי את 70 הילדים החדשים שלך".

הרב יואל מנוביץ, ראש ישיבת הגולן בה למד יניב, ספד לו: "כשיניב למד בישיבה הוא היה דעתן, בחור עצמאי עם עמדות ועם דעות. הוא בירר את דעותיו, ליטש אותן, בדק אותן, ולא היה מהתלמידים שישר מקבלים.

"הכוחות האלה אחרי זה באו לידי ביטוי גם במסלול הצבאי שלו", סיפר. "הוא התגייס לדובדבן ועשה שם את המסלול בהצלחה, ולאחר מכן יצא לקצונה. ליניב היו לו חלומות גדולים. הוא תמיד דיבר על תקופה ממושכת בצבא, להתקדם בצבא ולתרום. בחור אידיאליסט, בחור שחי את כלל ישראל, בחור שחי את הנתינה. זה כאב עצום. חשבנו שזהו, שסיימנו עם המחירים, אבל כנראה שאנחנו עדיין במלחמה ולא במשהו אחר".