היה העוגן של המשפחה, של בית הכנסת - ושל השוהים לצידו בשבי: יוסי שרעבי הושב הביתה

החטוף החלל יוסי שרעבי הוחזר אתמול (שני) אחרי 738 ימים שבהם הוחזק בשבי חמאס, כך אישרו הערב (שלישי) בישראל לאחר זיהויו במכון לרפואה משפטית באבו כביר.

יוסי נחטף מביתו ב-7 באוקטובר ונהרג בשבי החמאס שלושה חודשים לתחילת המלחמה, 10.1.2024. הוא היה בן זוגה של נירה שרעבי ואביהם של אופיר, יובל ואורן, ואחיהם של אסנת, הילה, שרון ואלי, ששב משבי החמאס בעסקת החטופים הקודמת. הוא נולד בשנת 1970 והיה בן 53 במותו. בשנת 2005 המשפחה עברה לגור בקיבוץ בארי והפך במהרה לדמות חשובה בבית הכנסת.

אלמנתו, נירה, שיתפה בטור ל"ישראל היום" בחודש שעבר על האיש שהיה: "הקיבוץ הפך לבית השני של יוסי, ובו פרחה האישיות החמה, הנדיבה והצנועה שלו.

"יוסי היה איש של אנשים", היא סיפרה. בבית הכנסת בבארי הפך לדמות מרכזית - מדי שישי היה מגיע עם בנותיו, מגיש יין לנוכחים, דואג למניין, מסייע בארגון החגים. הכול מתוך אהבה אמיתית למסורת ולחיבור לקהילה. זמן קצר לפני 7 באוקטובר הוא אפילו התרגש ושמח להודיע בבית כי עומד להחליף את רחל, האישה שניהלה את בית הכנסת, מתוך רצון "לתת לה לקטוף את פירות ההצלחה".

"אהבת החיים של יוסי ניכרה בכל פרט: ספורט אתגרי, טיולים, טיפוס וגלישת צוקים, ובעיקר - הים. כמעט מדי שבת היה קם מוקדם, לוקח את הגלשן, ולפעמים גם את הבנות שנדבקו ממנו בחיידק הגלישה. כדורגל היה תשוקה נוספת - מכבי תל אביב, ריאל מדריד ומנצ'סטר יונייטד ליוו אותו מאז ומתמיד.

"גם מקצועית היה עוגן. יוסי הצטרף לדפוס בארי כעובד במכונות ובהמשך מילא תפקידים רבים עד שהפך לחלק מהנהלת המקום. בשנים האחרונות שימש כמנהל הביטחון והבטיחות של המפעל, תפקיד שביצע במסירות ובמקצועיות.

"אבל מעל הכל - המשפחה. יוסי היה האב הכי אוהב, הבעל הכי תומך, איש של חיבוק, של טוב, לב אחד גדול. הוא היה גם בן מסור ואח דואג, מחבק את כולם, מחבר בין כולם בשקט שלו ובענווה שלו. יוסי הקרין חום ושמחת חיים על כל מי שסבב אותו - חברים, שכנים, עמיתים.

"גם בשבי, כך סיפרו לנו מי ששהו לצידו ושוחררו, יוסי המשיך להיות מי שהוא - מפיץ אור, נותן כוח לאחרים, נשאר האדם הטוב והחזק, גם ברגעים הבלתי אפשריים".

בעצרת שהתקיימה במרץ למען השבת החטופים, נירה סיפרה כמה היא מחכה שאהובה יובא סוף סוף לקבורה בארץ: "אני אשתול סביבו פרחים. יהיה לנו איפה לעמוד ביום הזיכרון וביום השנה, הבנות יוכלו להגיע אליו ולראות את שמו חקוק על אבן. היה אדם, הוא היה מיוחד מאין כמותו, הוא היה שלנו, והוא איננו. רוצה אבן שתתאר את כל אלה, שתקרקע את התלאות שעברנו, שתנכיח ותנציח את יוסי שלנו".