"לא נתבקשנו להכין תיק": אביו של החטוף תמיר נמרודי יוצא נגד השמועות

אביו של החטוף תמיר נמרודי, אלון כתב הערב (ראשון) -ערב חזרת החטופים החיים- פוסט בו מבקש להבהיר: "הפרסומים האחרונים הינם בגדר שמועה ללא בסיס לצערי. תמיר מהיום הראשון מופיע ברשימות כחטוף חי, כך גם היום, למרות העננה הכבדה , כל עוד לא הוכח אחרת".

עוד הוסיף: "ביבי נירמל את המספר 20 במקום 22 והעדכון האחרון במספר הוא בשל לחץ שלנו לגורמים הרלוונטיים. לצערי, לא קיבלנו שום עדכון חיובי ולא נתבקשנו 'להכין תיק'. גלו אחריות בבקשה והמנעו מפרסומים לא נכונים, לא מאומתים ומטרידים".

אחותו של תמיר, עמית, כתבה גם הערב: "אח שלי, הלב מרוסק מגעגוע אלייך. אנחנו כל כך מחכים לסוף כלשהו שיסגור את המעגל האינסופי הזה. אני אוהבת אותך ומחכה שזה יגמר כבר".

רגעי החטיפה והחשש לחייו

תמיר נמרודי (20) נחטף לעזה בשבעה באוקטובר, לאורך התקופה חשפה משפחתו כי הוא חטוף שקיים חשש כבד לחייו ולא בטוח ששרד את השבי – זאת על אף שנחטף עומד על שני רגליו.

בשבעה באוקטובר: תמיר, תושב נירים, שרת כמש"ק חינוך בצה"ל. באותה שבת הוא התנדב להחליף חבר ונחטף מבסיס מת"ק עזה, יחד עם חבריו לשירות ניק בייזר ורון שרמן, שנרצחו על ידי המחבלים. אביו, אלון נמרודי, אמר כי ההערכות הן שהוא הופרד מחבריו כבר ביום הראשון והוסיף כי בסרטוני החטיפה מאותו היום בנו נראה בריא ושלם, כשהוא "הולך על שתי רגליים".

בטור שכתבה ל"ישראל היום" חירות נמרודי שתפה: "העולם שלי קרס והתמימות נעלמה, כשכל מה שהוא רע ואכזר פגש אותנו בצורה הכי מטלטלת ומפרקת שיש. חשוב לנו, המשפחה, להבהיר: מאז 7 באוקטובר אין וודאות לגבי מצבו או גורלו של תמיר, ומכאן — ורק מכאן — נובע החשש הכבד לחייו. אין כל מידע חדש אודותיו. כל יום מלווה בחרדה, כל יום הוא מאבק, כל יום הוא ניסיון להיאחז ב"אולי", כל יום אני מוצאת את עצמי בניסיון לשמור על האיזון העדין בין שפיות לשיגעון. תמיר שלי, שתדע — אתה חסר לנו כל כך! תוהה עד כמה זה נאיבי לחלום לחבק אותך שוב. רוצה להאמין שזה עוד בר השגה, ילד אהוב שלי".

תמיר, בנם של חירות ואלון, ואח של מיקה ועמית, סבל מגיל צעיר מהפרעות קשב, מהיפראקטיביות. על השירות בצה"ל סיפרה אימו: "בצבא הוא פרח. הוא סיים את הטירונות ואת הקורס בהצטיינות, והתחיל לראות את עצמו כדמות חינוכית. בבסיס אמרו עליו שהוא דאג לכולם, הרגיש אם למישהו לא נוח או נעים, ודאג לעטוף את אותו חייל או את אותה חיילת. הוא הרגיש שמצא את הייעוד שלו. הוא היה אמור להתחיל קצונה, ומאוד האמין בדרך שהוא עושה".

אימו מספרת כי: "הוא ילד מבריק עם המון תחומי עניין מגוונים. הוא מתעניין באסטרונומיה ובגיאולוגיה, ושנים היה עסוק באילן היוחסין המשפחתי. הוא ילד עם המון תשוקה לחיים ויש לו נפש מאוד עתיקה. הוא אספן ובחדרו יש המון שיניים של דינוזאורים, אבנים וקריסטלים".