שורד השבי: "מאמין שהחטופים יכולים להשתקם, אבל קודם שיחזרו" | שנתיים ל-7.10
אירוע הנצחה וזיכרון קיימה טקסט זיכרון לטבח במסיבת הנובה • האירוע התקיים בהאנגר 11 בנמל תל אביב עם אומנים, משפחות שכולות ושורדי שבי • סשה טרופנוב ל"ישראל היום": "אחרי שנתיים של ציפייה - הגענו לנקודה שבה אני מקווה שכולם יחזרו"
Your browser doesn’t support HTML5 audio
![[object Object]](/wp-content/uploads/2024/05/15/06/whatsapp-israelhayom-m-150-.gif)
קהילת שבט הנובה, שאיבדה 412 מחבריה, קיימה הערב (ראשון) טקס זיכרון והנצחה במעמד המשפחות השכולות והחברים במלאת שנתיים לטבח 7 באוקטובר. האירוע התקיים בהאנגר 11 בנמל תל אביב.את הטקס הנחתה חן זנדר, ששכלה את אחותה בטבח. בטקס השתתפו גם ליהי טולדנו, עברי לידר, עדן בן זקן, רביב כנר ולהקת Heart of Nova.
הטקס הוקדש להתייחדות עם זכרם של הנרצחים והנרצחות במסיבות שהתקיימו סמוך לרעים ב-7 באוקטובר, בהן מסיבות נובה, מאשרום, פסיידאק ומידברן, ולקריאה להשבת 48 החטופים.
"הידיעה שיש מצב שהם חוזרים הביתה נותנת תקווה"
שורד השבי אלכסנדר (סשה) טרופנוב, ששוחרר מהשבי אחרי 498 ימים, נכח היום בכיכר החטופים בתל אביב.
ל"ישראל היום" סיפר: "אני מרשה לעצמי לקבל קצת תקווה אבל יש גם חשש מסויים. אני מנסה למלא את זה בכמה שיותר תקווה, אני באמת מתפלל ומקווה שנגיע לעסקה, שנראה את האחים שלנו ואת האחות החטופה חוזרים במהרה הביתה למשפחות שלהם, שהמשפחות של החטופים יוכלו לסגור מעגל ונוכל להירפות כחברה. זה הזמן ואני פה הערב בדיוק בשביל זה. לעודד אנשים לתפילה. שזה יתמשש והדבר הגדול הזה יקרה".
הוא הוסיף: "אחרי שנתיים של ציפייה, הגענו לנקודה הזאת ואני באמת מקווה שזה יקרה".
"לא העזנו לדבר על הרגע הזה בשבי", אמר טרופנוב. "היחיד שראיתי זה רום ברסלבסקי וכשראיתי אותו זה היה באמצע התקופה שלי בשבי, בתקופה מאוד לא טובה עבור שנינו ולא העזנו לחשוב על הדברים בצורה אופטימית ולחשוב על זה שאנחנו חוזרים".
הוא סיפר כי "זה תמיד היה בלב. תמיד הייתה תקווה. בשבי מפחדים להתרסק, יודעים שאם מתרסקים, לקום מהדבר הזה זה בגדר הבלתי אפשרי. אני חושב שמה שאנחנו חווים פה כחברה בארץ - הציפייה והחשש הקטן הזה - מוגברים פי כמה וכמה אצל החטופים. הידיעה שיש מצב שהם חוזרים הביתה נותנת להם תקווה, אבל מאכילה אותם בהרבה פחד שזה לא יתקיים".
על חבריו לשבי, אמר: "לצערי כל סרטון מחדש זה יותר ויותר שובר לראות את העיניים, השבירה הנפשית. זה לא רק הפן הגופני. זה גרם לי לחשוב על כל החטופים. אני חבר קרוב של אריאל קוניו, שעדיין ברצועה, ובעזרת השם יחזור בקרוב. אח שלו, דוד, שנמצא שם והחללים שאני לצערי מכיר".
הוא אמר: "אני מאמין שהחטופים יכולים להשתקם בעזרת הציבור, בעזרת תמיכה, אהבה ותפילה לטוב. אבל הצעד הראשון זה להחזיר אותם הביתה בשלום. בלי זה - שום דבר לא יקרה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו