לאחר שנים רבות שבהן הוא נמנע מלנסוע לגרמניה, יצא לאחרונה ראש עיריית חיפה יונה יהב למסע אישי ראשון - לא במסגרת תפקידו, אלא ממניע אישי: מסע בעקבות הורי רעייתו רבקה, שהיו על סיפונה של ספינת המעפילים "אקסודוס".
סיפורם של ההורים מרתק: הם לקחו עימם ילדים יהודים יתומים מפולין ועברו איתם את מסע הייסורים מהמחנות באירופה ועד ההגעה לארץ ישראל, וטיפחו אותם כאילו היו ילדיהם. בביתם החדש בארץ מצאו הילדים גם חום, תמיכה והזדמנות לחיים חדשים.
"זה היה מסע לסגירת מעגל", אומר יהב. "מסע מתיש, מטלטל, שאני עדיין מתקשה להגדיר במילים". יחד עם רעייתו ואחיה סייר יהב בגרמניה ובהולנד, באתרים הקשורים לסיפור "אקסודוס" ולשואת יהודי אירופה. לדבריו, כל ביקור, כל רחוב וכל תחנה נשאו איתם את זכר העבר.
באחד הסיורים היה רגע יוצא דופן כאשר המדריך הצעיר שליווה את הקבוצה עצר לפתע. "אני נכדו של קצין נאצי שרצח עשרות יהודים", אמר, כולו נרגש. "כשהבנתי את זה נשבעתי להקדיש את חיי למאבק באנטישמיות ולמען העם היהודי", הוסיף - ופרץ בבכי.
יהב ניסה לנחם אותו, אך ההכרה היכתה בו: "פתאום הבנתי שאני עומד מול נצר ישיר של מי שביצעו את הפשעים האיומים ביותר נגד העם שלנו. זה היה רגע בלתי נתפס. טלטלה פנימית שאין לה הסבר".
חובת הזיכרון
גם לרבקה, רעייתו, החוויה היתה עוצמתית. כשנשאלה אם חששה מתגובות אנטישמיות במסע השיבה בביטחון: "מעולם לא פחדתי. גם כשהיתה אינתיפאדה יונה היה בכנסת ואני הסתובבתי בין חומות ירושלים ללא חשש".
לדבריה, הם לא נתקלו לאורך המסע בביטויים אנטישמיים מלבד באמסטרדם, שבה התארגנה הפגנה פרו-פלשתינית מצומצמת שלא השאירה כל רושם.
"המסע הזה שינה אותי", אומר יהב, "וגרם לי להבין עד כמה ההיסטוריה חיה בתוכנו, עד כמה חובת הזיכרון כבדה, ועד כמה חשוב שנמשיך לספר כדי שלא יהיה עוד".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו